תמיד האמנתי שניתן להכיל הכל במילים. ניתן להגדיר, להעביר, להסביר, לחוות, לרגש ולהתרגש - והכל בעזרת מילים, אבל מעולם לא טענתי שאלו יכולות להיות מילותיי שלי...
מתברר שלעתים מילותיי צרות מלהכיל את הרגשות הכבירים שמכילים אותי.
גם היום, כמעט שלושה שבועות אחרי, כשאני נזכר באותו מוצ"ש, באותו ערב שהוביל לכל כך הרבה לילות אחרים עמה, לילות אשר סחררו את עולמי והביאו אותי למקום שלא האמנתי שאוכל להגיע אליו, אושר כמוס מציף אותי.
היה שם משהו מיוחד, באותן נגיעות ראשונות שנגעתי בה, בפעם הראשונה שהפשטתי אותה וראיתי אותה עירומה לפניי. כעבור שבועיים וחצי, כששותפי ישאל אותי אם ההערצה שהיתה טבועה בי כלפיה, שנבנתה לבנה אחר לבנה בעודי מגלה את תכונותיה המדהימות, את שכלה המבריק ואת טעמה האנין, עדיין קיימת, אני אגיד לו שהיא שם, עדיין עומדת וקיימת, אך כעת כבר אין לי פחד במה. כעת, להבדיל מהימים שלפני אותו לילה, אני משוחח איתה וברכיי אינן פקות, איני רועד קלות כשאני שומע את קולה, כעת נשארה רק ההערצה הכמוסה לאופיה ושכלה ונתווספה לה הערצה לגופה, ריחה, מגעה ורצון בלתי נשלט להיות עמה, לחוש אותה שנית, רצון שרק הולך ומתגבר מפעם לפעם.
ארוחת הערב שאכלנו והסרט שראינו אח"כ היו רק פתיח לעיסוי שזכיתי להעניק לה, עיסוי שהלך והתפתח עד שבגדיה נעלמו. אני זוכר שהתחלתי להפשיטה, אך נעצרתי בכל פעם, נותן לה להמשיך כדי להיות בטוח שגם היא מעוניינת בכך. בכל פעם שחשפה מולי עוד חלק מגופה המדהים, מעורה הבוהק שסינוור את עיניי, יכולתי לחוש בתאווה שלי כלפיה אוחזת בי, מתפשטת בי בכל איבר ואיבר בגופי.
רציתי לפנק אותה, רציתי לתת לה להרגיש עד כמה אני רוצה אותה, עד כמה אני מעריך אותה ומעריץ אותה בסתר ליבי.
הסטירות שהנחתתי על פניה, זו אחר זו, הפכו לליטופים, שהומרו לאחר מכן לנשיקות בדרכי מטה, אל בין ירכיה. אני זוכר את הפעם הראשונה שזכיתי לחוש את טעמה על לשוני, את הטעם שכה רציתי לחוש זמן רב ואת ההרגשה שהנה, כך היה טעמו לבטח של המן, אותו מאכל שאכלו אבותינו 40 שנה ולו רק בגלל שהיה ערב לכל אחד והטעם הזה, הוא הערב מכל לחיכי.
ירדתי לה ככה שיכולתי. נהנה לחוש את ירכיה מלטפות את ראשי, את לשוני נעה לה בין שפתיה וטובלת לה במי הורדים שלה. הנחתי שהיא נהנית מכך, אך ידעתי שאני נהנה מכך יותר משהיא יכולה לדמיין. נהניתי לחוש איך הגאות מציפה אותי עם כל גמירה שלה, את הרטט בין רגליה ואת גבה המתקמר קלות, המבליט את שדיה היפהפיים מעל גופה המושלם.
את דרכי למעלה, מבין רגליה אל טבורה ומשם בין שדיה לצוארה, לא אשכח זמן רב. את המסע הזה שריגש אותי בכל צעד מחדש, מעלה אל צוארה, אשר בו מצאתי מנוחה לשפתיי בעודי יונק ומנשק אותה.
החדירה הראשונה אליה היתה מדהימה, כאילו שהיתה זו הראשונה שלי אי פעם. גופנו התמזגו מבלי שהיה צריך לתרגל זאת, כאילו שגופי נועד לגופה ולהיפך. המשכנו ככה במשך שעות, מגלים זה את זו, בוחנים ונהנים מכל רגע.
בראשונה, כשחשתי באיברי נעלם מבין שפתיה, כמעט והתעלפתי. הפה הזה, שהפיק כה הרבה מרגליות, כעת גם פינק אותי. הפה שכה גרם לי להעריץ אותה, שדרכו למדתי להכירה ולגלות את אופיה שכבש אותי, כעת גם כבש את גופי.
המשכנו ככה במשך כל הלילה, נעים לנו בין פינוק לכאב, בין תשוקה רכה וענוגה לתאווה נטולת רסן ועזה עד כאב. נרדמנו לנו לקראת שמונה בבוקר. כשהתעוררנו, בסביבות שתים עשרה בצהריים, התבוננתי בעיניה הכחולות ותהיתי אם אני ער או חולם חלום נפלא. לא יצאנו מהמיטה עד אותו הערב. נשארנו שם, בוחנים אחד את השני, כמהים זו לזה ומתענגים מכל רגע, מכל מגע.
כשנסענו יחדיו לתחנה המרכזית, כה חששתי שזה היה אירוע חד פעמי. לשמחתי הרבה, גיליתי שהתבדתי.
לפני 17 שנים. 1 בנובמבר 2007 בשעה 15:43
