תמיד תהיתי מה משמעות הכפתור הזה, אך רק למעשה היום הבנתי:
צריך לכתוב לבלוג.
אז אחרי שנים של התעלמות מהבלוג שלי, החלטתי לעשות מעשה וסוף סוף לכתוב לו.
בלוג יקר,
לאחר שנים רבות של שימוש ללא התייחסות נאותה מצידי, הריני מוצא לנכון להתנצל על כך, לשוב מדרכי הרעה ולכתוב לך כמחבר עילג לבלוג סביר ודי מסובך.
נכון, אין ספק שיש בלוגים טובים יותר. אין ספק שהם גם נוחים יותר לשימוש, הממשק שלהם הרבה יותר יפה ויש להם תמיכה פונקציונאלית נרחבת יותר (בעיקר בשילובי עברית-אנגלית למיניהם, שיבוץ תמונות וכו'), אך דווקא בך בחרתי מכל הבלוגים בעולם.
מדוע עשיתי זאת? ובכן, עד כמה שזה כואב להודות בכך, בעיקר כי אני טיפש. עם קצת שכל, הייתי בודק היכן הכי יעיל לפתוח בלוג ועושה זאת, אך נעזוב זאת כרגע. הבה נתייחס יותר לשאלה מדוע אני עדיין פה? ובכן, התשובה בעקרון זהה לתשובה הקודמת, אין על זה ויכוח, אך אני מניח שסוד הקסם אינו תלוי בך, אלא במציצים בך. מסתבר שהשילוב של אנשים סוטים ברובם וחכמים בחלקם (ומזל שיש חיתוך כלשהו בין שתי הקבוצות הללו) אכן יכול להוות תועלת לעתים בתור קהל קוראים. אמנם, סוטים יש גם במקומות אחרים (כן ירבו), אך יחס הסוטים לעומת הנוכחים פה הוא נפלא, מה שבעצם מתיר כל רסן שהוא בכל הנוגע לכתיבה כלשהי (ואני בטוח שגם למעשים, רק שדי קשה לעשות מעשים דרך הממשק הפשוט הזה).
אז מה בעצם הנקודה בכל המלל המיותר הזה?
ראשית, אין. אם היתה נקודה כלשהי אז איכשהו הייתי מכוון אליה כבר מההתחלה, אבל פשוט אין כזו.
שנית, יום לפני מבחן, אין דרך חביבה יותר לנקות את הראש מאשר להתקשקש כאן איתך. ואתה, כה חביב, תמיד מאזין לכל ברבור שכל מיותר שיש לי להגיד ולא מתאונן על כך וזה תמיד מרגש אותי מחדש.
שלישית, אני בטוח שהפוסט הזה, שהוא בעל פוטנציאל אדיר, אך מפוספס בערך באותה המידה, יגע לליבך. כי ככלות הכל, כמה אנשים לא שפויים מספיק כדי להקדיש לך בלוג ועוד לפרסם זאת?
לפני 16 שנים. 23 בינואר 2008 בשעה 0:35
