לפני שנתיים. 3 בפברואר 2022 בשעה 10:43
אנחנו שנים מנסים להמציא לנו מכונת זמן, אבל היא כבר קיימת אי שם בתוך הראש שלנו.
מדהים איך זכרונות משתנים כשמבינים לפתע דברים בדיעבד. איך רגעים אינטימיים הופכים לרגעי בגידה, איך חיוך מושלם וצחור הופך לרקע שחור.
בהיעדר העבר הזה שלפתע נעלם, שהפך מזכרון חיובי לשקר וכזב, כבר אין על מה להישען ברגעים הקשים.
העבר איננו, ההווה רק מלא באותן מילים ריקות, והעתיד כבר לא רלוונטי.
"אַחַר כָּךְ הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיְתָה שִׂמְחָתֵנוּ בָּאָה לְהִפָּרֵד. / אַחַר כָּךְ הַבְּרִית הַמּוּפֶרֶת בָּאָה לִכְרֹת אוֹתָנוּ" (אורית גידלי / התאומים)
