חבלים וחבלות

לא יאמן, אבל במשך 50 יום בדיוק לא כתבתי לבלוגי האהוב.
התירוצים רבים מלמנות את כולם, אך בשורה התחתונה - באמת שלא היה לי מה לכתוב. הוסיפו לכך את העובדה שאיני כמעט בבית, הכניסה לאתר דרך שרת הקמפוס בעייתית, יש לי חברה יפהפיה להשקיע בה, אני גם אמור ללמוד מתישהו והרי לכם אוסף סיבות מכובד (וכאמור לעיל - אלה לא כולן).


אז למה הפעם הטרחתי את מקלדתי היפה למקום שחור זה?

ראשית, זה חסר לי. איני יכול להסביר מדוע ולמה, אך זו האמת.

שנית, ראיתי את מספר הימים שחלפו מהפוסט האחרון שלי ולא יכולתי להתעלם. 50 זה מספר עגול ויפה (שזכה אף לכינוי מיוחד בשפה העברית כשהוא מונה שנים) ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהפעם האחרונה בה כתבתי היתה מס' ימים לפני פסח (חישוב די פשוט - רק צריך להזכר בלוח השנה העברי והקשר שבין פסח לשבועות). פסח לפתע נראה כה רחוק, אז החלטתי להביע את תדהמתי כאן ועכשיו.

שלישית, נראה שאכן חלפה ותמה לה תקופה. אחרת אין לי הסבר איך בערך מאותו הזמן בו אני התחלתי להעלם מפה, שום דבר כמעט לא מתעדכן ברשימת הבלוגים המועדפים עלי. אחד אחרי השני הם הפסיקו לכתוב (למעט אחת שעדיין ממשיכה באון) וחלק אף טרחו למחוק כל עקבות לבלוג המכובד שהיה שם בעבר (בטענת דף חלק...).

רביעית, החלטתי שע"מ לנסות ולהחיות את הבלוג הצולע והרופס הזה מתרדמתו עלי לנער את האבק ממקלדתי האהובה ולכתוב כל העולה על רוחי. אז אם אתם סובלים קשות - התעודדו! צאו מנקודת הנחה שכל מטרת הפוסט הזה היא רק שלעתיד לבוא יהיה כאן משהו ראוי לקריאה, אז קראו וסבלו למען עתיד קריא יותר!