בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חבלים וחבלות

כן היה זה לא טוב, הייתי רע לתפארת
אבל עד לי האל החורץ גורלות
אם יהיה זה שנית - יהיה זה אחרת
לפני 16 שנים. 17 באפריל 2008 בשעה 0:10

כן, אני יודע שהכותרת הזו היא כ"כ בנאלית שאפילו אחיינית שלי היתה מעקמת את האף כשהיתה רואה אותה (ואני מאד מקווה שהיא לא רואה אותה - בטח שלא פה), אך פסח הוא עדיין חג שדורש התייחסות מסוימת ואני אתן לו את הכבוד המגיע לו.

השעה מאוחרת ואני רחוק מאהובתי עקב אילוצים אדמדמי שיער שיהיו לי מחר, אך זה עדיין לא מונע ממני לחשוב קצת ולהתייסר על מה שאני פספסתי ומפספס הערב.
זמן רב לא כתבתי כאן, אך זה היה די ברור מבחינתי - ככה זה כשמשהו חודר לחיי ומשנה בהם דברים כה רבים, כפי שהיא עשתה זאת. ואם זה נשמע לכם מוזר, הרי שזו תעלומה ופתרונה בצדה: מאז שאנו יחדיו יש לי עם מי לשוחח, להתקשקש, לדון ואף להתפלסף והשתפכויות הנפש שהיו כאן בעבר כמעט ולא נדרשות ממני כך שהצורך לכתוב כבר לא דוחק בי. היא מעריכה ומחבבת מאד כתיבה ואף לעתים דוחקת בי בעדינות לכתוב ("להזכירך הקיין שלך אצלי ואני יודעת להשתמש בו"), אך כשאני ניגש למלאכה אני מרגיש שהיא כל מה שאני חושב עליו. מתחשק לי בפשטות להניח את העט (ליתר דיוק לעזוב את המקלדת) ולהתקשר אליה. למה לי לכתוב עד כמה אני מתגעגע אליה, כמה הזמן שלנו יחדיו מדהים ועד כמה אני מאושר כשאני איתה, כשאני בעצם יכול לעשות זאת?

אפילו כעת אני חושב עד כמה זה מוזר...
אתה פוגש מישהי באתר סוטים זה. אתה שולח הודעת חנופה על סיפור יפהפה שכתבה למגזין והיא מגיבה לך. אתה מנסה למשוך את תשומת ליבה ומנסה להרחיב על ידיעותיך הרבות והמגוונות. היא, למזלך הרב, קונה את זה ומגיבה לך בהודעה ארוכה אף יותר. זה הרגע שבו אתה מבין שאתה בצרות - היא באמת חכמה ולבטח תגלה שאתה רק נשמע חכם (בניגוד אליה, כמובן). אתם ממשיכים לשוחח למרות שהיא כבר הבינה שאתה בלוף אחד גדול (או לפחות כך אתה חש) ואתה אכן מפשל מידי פעם, זורק הערה שלא במקום ואף באחת הפעמים היא החליטה סופית שאינה רוצה להמשיך איתך בקשר. צירוף מקרים ותחמנות בסיסית עוזרים לך להשיב אותה אליך, אך עדיין הכל כה רגיש. בכל שיחה אתה מנסה למשוך ממנה עוד כמה דקות, להנות מחוכמתה ומקולה. אתם מדברים על הכל - החל בספרות וכלה בסקס. היא אפילו יותר מופרעת ממך, אך לא משנה כמה אתה מנסה לחרמן או להדליק אותה בטלפון, היא נשמעת קרה ויבשה.
הפגישה עמה כה מוזרה. אתה לפתע מצרף מראה יפהפה לאישיות המסקרנת. גם בפגישה השניה כך הדבר וכן בשלישית. אתה תוהה אם תרצה בה רק כידידה או יותר מכך. אתה מודע לכך שיתכן ותאבד אותה אם תסכן את ידידותכם התמה בנסיונות כיבוש ערמומיים, אך אתה מחליט לקחת את הסיכון. דווקא כשאתה בטוח שהיא הולכת ממך, מתרחקת ללא שוב - היא חוזרת לפתע. אתה מתחיל להבין שהבחורה עם המראה היפהפה והבהיר, עם החשיבה הכה מבינה והידע הרב, עם הסטיות המגוונות והראש הבדסמי המטורף הזה, עם היצר המיני הכי מטורף שפגשת בחייך ולא האמנת שקיים ביצור נשי כלשהו, האשה הזו כובשת אותך אט אט ואתה מתאהב בה. הפעם אין זו התאהבות סרק, הפעם לא מדובר בהתאהבות ריקה מתוכן וחד צדדית, אלא התאהבות באדם הנכון - באשה שתקח את לבך ותפיח בו בחיים, תעצים את רגשותיך כלפיה ותתן לך לחוש שהיא כובשת אותך כל פעם מחדש. היא מסבירה לך דברים שלא הבנת עד היום, היא מצליחה להגדיר דברים שלא חשבת שיוגדרו, היא מובילה אותך בשבילי האהבה הלא ידועים בהבנה וברוך, היא גורמת לך לחוות דברים רגשיים ומיניים שלא חשבת שתצליח אי פעם, היא שוברת איתך כל מחסום נפשי שהיה לך ומגשימה לך כל פנטזיה. ואתה איתה - מתרגש, אוהב, נסער, מיוחם, חרמן, מתקשר ומאושר.


אז אני באמת צריך להגיד מה נשתנה...?

פלונית - מי היה חושב שהמינגוויי יכול לשנות כל כך הרבה.
לפני 16 שנים
מיתוסית​(שולטת) - אני הכי שמחה בשבילך בעולם, שמחה שמצאת סוף סוף קשר בריא ותומך ואוהב.
בהצלחה לך ולזוגתך בהמשך הדרך וחג שמח וכשר :)
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י