אחת התופעות האחרונות המתרחשת בעקביות בדירתי הנוכחית היא מציאת מיני זוחלים שונים ומשונים, אך המשותף לכל המקרים הם שני דברים:
ראשית, הם לא ג'וקים. (כמה נפלא, אני מתעב ג'וקים.)
שנית, כולם מתים. כן כן, מתים. שוכבים להם על גבם ומסתכלים על השנדליר שאין לי.
ואני כעת יושב לבד לי וחושב לי (מי אמר שאי אפשר ללמוד חריזה פנימית מאייל גולן?) - האם אני רק מבחין באותם שבאו לבקר, ראו כי טוב הוא המקום והחליטו לפרוש לעולם שכולו טוב עם 72 יתושות (ולא, אין לי שמץ של מושג מה הן מוצצות בעולם הבא) בעוד שלמעשה חגיגת חרקים אימתנית מתרחשת פה מתחת לאפי ואיני מבחין בהם (ומבטיח לכם שניקיתי גם מתחת למיטה ולספה - אין זכר לאף חרק חי לבינתיים) או שמא הבית מנסה לרמוז לי משהו? אם זה הרישא, אז ניחא, זה רק אומר שאני צריך להתחבר לצד האנטומולוגי שבי (ממש לא הולך לקרות) או לחלופין למלא את הבית בכימיקלים קטלניים והחגיגה תפסק (כמה פשוט). וכן, ברור לי שאני צריך לדאוג לא להרוג את עצמי על הדרך. אבל לעומת זאת, אם בסיפא עסקינן, אני צריך לקנות שטיח שיהיה לי נוח יותר? לרשום צוואה? לרוץ לעשות ביטוח חיים ולרשום כמוטבים אנשים החביבים עלי? בכל אופן, לאחר דין ודברים עם עצמי, החלטתי שאין מקום למחשבות שוא שכאלה, זה רק מטריד אותי וגורם למחשבות מורבידיות חסרות תכלית.
אז כעת, ברשותכם, אלך למלא את הבית בחומרים כימיים קטלניים שיגלו בדיוק היכן המסיבה האמיתית מתרחשת.
ובלי קשר, אני באמת צריך לשים איזה אהיל רציני יותר. נורות החסכון האלה סתם משעממות. מי רוצה למות כשהוא מסתכל על נורה חסכונית?
