לא מצאתי כותרת ראויה יותר לדברים הבטלים שאני הולך לכתוב, אך נצטברו להם מספר עניינים בראשי ורציתי להעלותם על הכתב ללא כל סדר הגיוני שהוא. זכותי.
אז היכן אתחיל?
ראשית, בתודה. תודה רבה לאנשים בחיי שתמכו בי והביאוני עד הלום. וכשאני אומר הלום, אני מתכוון לעבודה החביבה (אני מניח שאם הסיפא אכן מדויק אגלה בהמשך) שזכיתי להתחיל לעבוד בה. אז לחבריי ומשפחתי בכלל ולשתיים בפרט - אחת שהצליפה (ואולי תחזור להצליף) ואחת שמוצלפת (על ידי שניים, מסתבר), האחת שעדיין בחיי (ומי יתן ותשאר שם לנצח) והשניה שכבר תרה לה במחוזות אחרים - תודה רבה, אין לי מספיק מילים להודות.
שנית, לאחר שנתבשרתי כי הטלתי וטו על סרטי קיטש (מסתבר שאני צריך להיות יותר ברור בכל הנוגע לביקורת הלצתית כלשהי), הגיעה שמועה משמחת לאוזניי שסרט מקסים יצא לאקרנים ממש לאחרונה (ולא, אין הכוונה לבראד פיט שמציל את העולם בירושלים עם טייסת ישראלית בלבוש מינימלי). את הסרט הראשון (Before Sunrise) ראיתי לפני כשמונה שנים ויום למחרת, כמדומני, כבר צפיתי בשני (Before Sunset). שני הסרטים מספרים את סיפורם של גבר ואשה שנפגשים במקרה בסרט הראשון, כאשר סרט ההמשך מתרחש כעבור תשע שנים, אך הפרט הפיקנטי הוא שהסרט השני אכן נעשה בהפרש של תשע שנים ושהשחקנים (אותם השחקנים!) אכן התבגרו במציאות בתשע שנים, מה שמקנה להכל תחושה כה מציאותית. ואם לא די בכך, מדובר פשוט בסרטים כנים, מרגשים וכה אמיתיים; לא אהבה גדולה מהחיים, לא סיפור על טבעי וגם לא בראד פיט שמציל את העולם מחייזרים, אלא משהו שבאמת יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. כה אמיתי, כן ונוגע ללב. מאותם סרטים שגורמים לך לחוש באמת את מה שכל סרטי הקיטש הללו מנסים לגרום לך להרגיש, אבל הפעם לא בקנאה גמורה, אלא בתחושת הזדהות מוחלטת, תחושה של אושר מהולה בעצב, שמשאירה אותך עם תקווה שלאחר הסרט הם אכן יחדיו, הסתכלות על אהבה אפשרית ולא אפשרית עם כל סיבוכי החיים, זוגיות מקבילה ודילמה עם מי להיות - האם ללכת אחר הראש או הלב.
אז כל המלל לעיל נועד להגיד דבר אחד ויחיד - תראו את הסרט הראשון, השני ורוצו לראות את השלישי, שנעשה, כמובן, בהפרש של תשע שנים. מישהו כבר הכריז עליהם כטרילוגיית הסרטים הכי טובה שנוצרה אי פעם. אני בספק אם אכן כך הדבר, אך עדיין מדובר בסדרת סרטים שרק משביחה עם הזמן ושווה כל רגע מזמנכם. אז אם בת הזוג שלכם רוצה לראות סרט רומנטי, קליל (יחסית) ומאד מרגש (או שלושה כאלה) - הרי לכם מה לראות.
שלישית, היום שמעתי בעבודה משהו שלא דמיינתי שאשמע אי פעם בחיי בעבודה. אני עדיין תוהה אם לפרסם זאת, אך ידידיי הקרובים יוכלו להשתעשע בקרוב עם מבחר ציטטות לא ראויות לכל מקום עבודה אחר ומאד רלוונטיות למקום העבודה הנוכחי שלי.
ולסיום, תשובה לשאלה מהכותרת. אין ספק שהשיר הזה מוכיח את עצמו כל פעם מחדש: