ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חבלים וחבלות

כן היה זה לא טוב, הייתי רע לתפארת
אבל עד לי האל החורץ גורלות
אם יהיה זה שנית - יהיה זה אחרת
לפני 17 שנים. 3 בספטמבר 2006 בשעה 7:33

ראש או לב?
זו השאלה העיקרית שאנו נתקלים בה כשאנו באים לבחון את בן/ת הזוג שלנו.

תמיד תהיתי למה אנו מתעקשים לכך שהרגש נובע מהלב. כולנו יודעים שבסה"כ מדובר בשריר לא-רצוני שמספק דם לאיברנו החביבים למדי. הראש הוא שמספק לנו גם את הרגשות שלנו. תשובה חלקית בלבד עניתי לעצמי עד היום לשאלה הזו: קשה לנו להודות שהקונפליקט הכי קשה שלנו (ובד"כ מדובר בקונפליקט שכזה) נובע ממש מאותו מקום. הרבה יותר קל לנו לחיות באשליה שיש לנו חלק שהוא שכלי בלבד וחלק שהוא רגשי בלבד ושניהם "נאבקים" להם בתוכנו.
כמו כן, מעולם לא פגשתי מישהו שטוען שהדילמה שלו היא "הראש או הריאות/כליות/כבד/טחול". למה לב? כי אספקת הדם שלנו מאד תלויה ברגש שלנו, בניגוד גמור (כנראה) ליכולת הכליות שלנו (שלא משתנה כ"כ לפי הרגש שלנו).

מישהי שאני מוקיר יותר מכל (השם שמור במערכת ובחדר הלב השמאלי העליון שלי) אמרה לי פעם שכאב זה הרגש האמיתי היחיד שיש. הוא שם בלי שום ספק, הוא כואב וצורם ותקבל הרבה ממנו במשך החיים, בניגוד גמור לרגשות אחרים. כשהיא אמרה לי זאת, לא ידעתי מה לענות לה. ידעתי שאני חולק עליה, אך לא ידעתי לפרש זאת במילים.
היום סוף סוף הבנתי (מה שנקרא: לאט אבל בטוח). דווקא הרגשות האחרים הם הרגש האמיתי. הכאב הוא חיצוני - הוא יוצר סימן על העור או חתך, לעתים גם נשפכים להם כמה טיפות דם יקרות מפז, אך זה מאד נקודתי (גם אם הנקודות הללו ממלאות את כל הגוף שלך). לעומת זאת, כשאתה חש משהו - אתה חש זאת בכל גופך ומבפנים. אתה מרגיש את לבך פועם, את הדם מאיץ בגופך ומשפיע על כל חלק קטן בגופך (ועל כל תא בודד), אתה מסתחרר מההרגשה הזו (כשהיא חזקה מספיק) והיא לא נקודתית. דווקא בגלל שההרגשה הזו כ"כ לא ניתנת למיקוד זה מה שהופך אותה לכה עוצמתית, כוללנית ומכילה. היא הרבה יותר עוצמתית ופנימית מהכאב החיצוני.

ב-1984 (מאת ג'ורג' אורוול) ניתן לראות שזה בדיוק מה ש"האח הגדול" מנסה לעשות. לשבור את האדם מבפנים ולגרום לו להרגיש את "אהבתו" של "האח הגדול", לא לשבור אותו פיזית ע"י כאב. ככה הוא מבטיח את השליטה באנשים מבפנים ולא רק חיצונית.

בכל אופן, אחרי כל הברברת הזו נחזור לשאלה המקורית: ראש או לב? במה נבחר כששניהם יתנגשו.
כל חיי בחרתי בראש. לראשונה בחיי בחרתי ללכת באופן מלא אחר ליבי ולא להקשיב לחששות הראש. גם הראש תמך בכך שהיא מדהימה (קשה להתעלם מחוכמתה, אישיותה, יופייה וכשרונה), אך הביע חשש לא מועט מכך שהיא באמת יותר מדי מכדי שאוכל להתמודד איתו, אך הלב צעק שהיא ה-אחת.
הפעם בחרתי ללכת בשביל המפותל של ליבי, מכיון שהרגש שלי היה כה חזק שלא יכולתי לעמוד בפרץ. ישנם רגעים שאתה יודע (ועדיין חושש) שהיא האחת. שאי אפשר לעשות שום דבר נגד זה, אלא רק להתכחש לעצמך ולליבך (ויותר מכך - לשכלך). אז אתה הולך. זה לא קל, אבל זה משתלם.

הידיעה שאני זוכה לדבר, לאכול, לישון ולשכב עם האשה הכי מדהימה שקיימת עלי אדמות - זה שווה את זה. זה שווה כל רגע ונותן טעם לכל נשימה שלי. לאחר שטעמתי אותה, כעת איני יכול להמשיך בלעדיה. היא יודעת זאת ואני רוצה שהיא תדע זאת. אני מקווה שיום אחד אוכל לגרום לה לחוש כפי שאני חש. אני מניח שכרגע חובת ההוכחה עלי בנושא.

דרך אגב, רבים שקראו את פרסומיי הקודמים סוברים שאני ממשיך במסלול הנאיבי/תמים שלי. ובכן, אני גאה בו ובי. אני מאמין שהעולם הזה אכן יכול להיות עולם מושלם, רק באמת צריך לדאוג שהוא יהיה כזה. אם מצאתי בה והיא הפכה אותי לשלם, כנראה שדבריי יתבררו כנכונים. כעת רק עלי לשמור עליה מכל משמר. בעיקר מפניי...

שחור עיניים​(שולט) - הלב הוא המקור לזרימת הדם, כלומר מה שיוצר את החיים, ובעיני זה יפה שזה מסמל רגש.

אני לא מסכים איתך בקשר לכאב. כאב לא חייב להיות נקודתי (ע"ע כאב-לב), ודווקא לכאב הנקודתי לא הייתי קורא רגש אלא תחושה.

ובאשר לחובת ההוכחה, אל תשכח שמדובר ברגש. פה אין הוכחות.
לפני 17 שנים
The-Who​(שולט) - מסכים איתך שזה מדהים שאכן הרגש מתקשר לאיבר הכי פעיל וחי שנמצא בתוכנו, אך תהיתי למה באמת הוא נבחר ולא שום איבר אחר...

עמך הצדק לגבי כאב, אך הכאב בדבריי הינו כאב פיזי בעיקר ועל כך היתה המחלוקת שלי ושלה.

ולגבי חובת ההוכחה - כשאתה אוהב מישהו, אתה צריך להוכיח לו את אהבתך, שמילותיך אינן ריקות מתוכן ואתה אכן עומד מאחוריהן. כמו כן, אתה צריך לתת לו לבטוח בך (שכלית) כדי שיוכל להשיב לך אהבה (רגשית).
לפני 17 שנים
מיתוסית​(שולטת) - אני חושבת שכשמדובר בכאב פנימי, כן, ממנו חווים הכי הרבה ואתה גם מרגיש אותו בכל העצמות, לפעמים יותר מרגשות שמחים כמו אהבה.
כשרע לך, כשנשבר הלב, כשאתה לא מקבל משהו שאתה רוצה, כשאתה לא מקבל משהו שאתה צריך... זה יטרוד את מנוחתך ויהרוס את נשמתך..
כשאתה אוהב, אתה פשוט אוהב. זה נמצא איפושהו ברקע...
לפני 17 שנים
The-Who​(שולט) - איני מבין איך אנו מקבלים את האושר בחיינו בשלווה יחסית, לעומת ההתרגשות מהכאב.
הרבה יותר קל לחוש כאב, בכך אין ספק. הרבה יותר קל לחוש אובדן. בד"כ אנו מרגישים בחסרונו של משהו רק כשהוא נעלם וזה כה מכעיס. מדוע שלא נשמח בדבר כשיש לנו אותו? אנו רק בדיעבד מבינים עד כמה מאושרים היינו כשהוא איננו.
ישנם רגעים של אושר בחיינו. רגעים שבהם אני נעצר לכמה שניות ומתרכז בהרגשה, לא נותן לה לעבור לידי, אלא רוצה לחוות אותה במלואה.
הגיע הזמן שנלמד להעריך אותם. לפחות כפי שאנו מעריכים ומרגישים את הכאב.
לפני 17 שנים
אפרודיטי​(נשלטת) - The Who:
אומנם תשובה למדוע טוענים שהרגש נובע מהלב אין לי, לעיתים תכופות אני מוצאת את עצמי תוהה לגבי זאת בעצמי,במקרה הספציפי הזה מה תאמר אל אותם אנשים שעברו השתלת לב?שמא הם יאהבו את מי שאהב אותו אדם שהיה בעל הלב?
ואם רגש נובע מהלב,איך הוא חולף?
הרי כל עוד ליבך פועם הוא צריך להרגיש לאותו אדם, לא?
הבעיה אם הרגשות שלנו שהן עובדות כסוג של מסיכה...הן מסנוורות את עינינו לכל מה שאותו הלב לא רוצה לראות..
ואז מתפתחת אותה מלחמה בין הראש ללב.הראש הוא ההגיוני בין השניים ולמרות כל האופוריה שבאהבה הוא מעיר את עינינו ולאט לאט כל אותם דברים שלא רצינו לראות בהתחלה הופכים להיות מכשולים גדולים יותר בחיינו המשותפים.
ולכן גם אם תבחר באותו לב הפכפך הראש בסופו של דבר אם כל הכאב שבזה ינצח.אותו עיוורון לא ימשך לעד ואתה תתחיל לראות את כל מה שלא ראית בהתחלה כי היית מאוהב.
לגבי המשפט האחרון שלך:
"כעת רק עלי לשמור עליה מכל משמר. בעיקר מפניי... "
אומנם אני לא מכירה את אותה אהובה שאתה מדבר עליה אבל נראה לי משום מה שאתה הוא המבולבל בין השניים ולכן אני לא יכולה להימנע מלהרגיש שאולי, אבל רק אולי אתה צריך לשמור על עצמך מפניה.
(מיותר לומר שאם לא תשמור קודם כל על עצמך לא תוכל לשמור עליה).
מקווה שתמצא פשרה בין הראש ללב או את אותה אחת שתשלים באופן מושלם את שניהם,אבל העיקר...תהיה מאושר כי לכולם זה מגיע לפחות פעם אחת.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י