לפני 18 שנים. 17 בספטמבר 2006 בשעה 19:23
שוב ושוב אני מוצא עצמי נכנס לויכוח עם ידידותי על טיב הקשר שלי עם שפחתי / חברתי / האישה המדהימה שלי
להעביר בקורת מהצד זה תמיד קל, אך תמיד לא נכון.
"... מה שרואים מכאן, לא רואים משם..."
אני מעריץ את התעוזה שלה, מדהימה אותי הכנות שלה, אני מופתע כל פעם מחדש מהשלמות שלה עם עצמה, בזכותה למדתי מה זה להיות בן אדם שלם.
יקירתי, אהובתי, שפחתי, אין לי דרך שתהיה עוצמתית מספיק ושתוכל לתאר את שאני מרגיש כלפייך
אין שניה לך בעולם
אוהב אותך
אדונך,
חברך