בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חבלים וחבלות

כן היה זה לא טוב, הייתי רע לתפארת
אבל עד לי האל החורץ גורלות
אם יהיה זה שנית - יהיה זה אחרת
לפני 18 שנים. 20 בספטמבר 2006 בשעה 7:31

אני מניח שאין מישהו שלא מכיר את השיר (המעולה) של יהודית רביץ - "שבתות וחגים".

אין לי מושג למה הוא קפץ לראשי דווקא כעת (יתכן בהשארת החגים ההולכים וקרבים), אבל תמיד כשאני שומע את השיר הזה אני כ"כ מזדהה עם כאבה, אך באותה נשימה חושב "מגיע לה". באיזשהו מקום היא עוזרת להפר משהו שאמור להיות כה קדוש וטהור וכעת הוא כבר לא.

בכל אופן, מה שהצחיק אותי כעת זה שמצאתי שיר לכל צד במשולש היגון, הטמטום, חוסר האכפתיות, מלא היצרים והבהמתיות הזה (כן, אני בד"כ כזה - אדיש לבגידות מיניות בחיי נישואין), חוץ מנקודת מבטו של הבעל.

אני אודה לכם מאד אם מישהו מכם יוכל להכיר לי שיר על נקודת מבטו של הבעל בסיפור העלוב הזה.
בעיקר אם יהיה זה בוגד נשוי וגאה פה באתר שיכיר לי אותו (ובתקווה שזה לא יהיה שיר נפלא בסגנון "רק רציתי לזיין, אותך אני אוהב").

דרך אגב, אלו 2 שירים שעוסקים בנקודת מבטה של האשה הנבגדת:
קובי רכט - לך איתה.
ולדעתי, גם השיר הבא: Sinead O'Connor - Sacrifice.
האחרון מבוצע גם ע"י הכותב שלו - אלטון ג'ון, אבל הביצוע של שינייד באמת מדהים עד אימה.

נילי ונילי - רוצה לראות משהו באמת מגניב?
תשווה את "שבתות וחגים" ל "בלוז מדרגות הרבנות" ('הכל עובר חביבי'. להשיג בתכנת שיתוף הקבצים הקרובה למקום מגוריך).

שניהם כתובים מנקודת מבטה של הורסת המשפחות.

את שניהם כתבו גברים (יענקל'ה רוטבליט- שבתות וחגים, אמנון דנקנר-בלוז מדרגות ה).

ושניהם שונים לגמרי האחד מהשני.
אולי זו יכולת החמלה וההזדהות של יענקל'ה רוטבליט מול הבהמיות של דנקנר. לא יודעת.
אבל ממש מעניין להשוות את שני השירים האחד לשני.
לפני 18 שנים
The-Who​(שולט) - קראתי והשוויתי.

ראשית, הרשי לי לציין שהשוואה נעשתה באתר החוקי למהדרין "שירונט" וללא שום תוכנת שיתוף הקבצים הקרובה מאד למחשבי. :-)

שנית, אכן קצת מצחיק להשוות בין השירים, אבל אני רואה בהם מעין השלמה. אמנם ב"בלוז מדרגות הרבנות" השמחה שלה (מאד) מוקצנת, אך אני בטוח שכל אשה תבכה מצד אחד בראותה את האיש שהוא אוהב עם מישהי אחרת (גם אם היא אשתו) ותשמח בעת שיהיה איתה מבחינה חוקית ופומבית.

אני חושב שמשפט שלקוח מפיוט של רה"ש ממש יתאים למצב המוזר הזה מבחינת המאהבת (גבר שעוזב את משפחתו עבור מאהבת): "עין במר בוכה ולב שמח".
לפני 18 שנים
סאנדיי​(נשלטת) - אם תיקח את sacrifice בביצוע המקורי של אלטון, אז יש לך את הזווית של הגבר.
ואתה יכול להוסיף את "לך תתרגל איתה" של אתי אנקרי לזווית של המאהבת, והפעם לשם שינוי כתוב בידי אשה, ואולי נותן ראיה נכונה יותר (לא כמהה וכומלת מצד אחד, ולא חוגגת ניצחון מצד שני).
לפני 18 שנים
The-Who​(שולט) - אני לא אוהב את הביצוע של אלטון. זה נשמע כמו שיר פופ שמח ועולץ וזה לא בדיוק אמור להיות כך... (או שאני אמור להבין שלגברים כואב פחות כשבוגדים בהם?)

"לך תתרגל איתה", לפחות מהבנתי, מדובר על מישהו המזגזג בין שתי חברות ומתלבט עם מי להתחתן. הבית בו היא מציינת על הרוגע בחייהם (שלו ושל "הרגועה") מדבר בלשון עתיד ולא הווה.
לכן, ברשותך, אני מעדיף שלא לכלול אותו פה בהשוואה.
לפני 18 שנים
סאנדיי​(נשלטת) - קולו של הבוגד, לא הנבגד.
ולי השיר מעולם לא נשמע עולץ. הוא נוגה בדיוק במידה (ולא משתפך כמו שינייד).
לפני 18 שנים
The-Who​(שולט) - אענה על אחרית ראשית ועל ראשית אחרית:
אכן הגזמתי כשאמרתי שהוא עולץ, אך אין מה להשוות לכאב שבקולה של שינייד. מכאן ועד להגדרה "משתפך" רחוקה הדרך.

וכעת - קולו של הבוגד?! מה?! למה לבוגד לבכות על הקורבן שהוא צריך להקריב? זה הבוגד המתבכיין? הבוגד שחוזר בתשובה (לכבוד ראש השנה)?
ממש כמו השיר החדש שרץ עכשיו ברדיו (Unfaithful) - גם בוגדת בחבר שלה וגם מתלוננת על זה. אכן כואב הלב...
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י