חבלים וחבלות

רוב האנשים קוראים לזה יום שישי, אך עבורי זה יום די מוזר.

בכל אופן, אם היה לי ספק כלשהו, אז כעת אין לי - אני בתקופה מאד מוזרה מבחינתי.

ראשית, אני מתחיל לפתע לשמוע דיסקו. זה מוזר, זה מחריד, זה מזעזע ומעל הכל - זה מדאיג.
אז בזכות התקף הדיסקו גיליתי כמה שירים בגירסתם המקורית (מי יודע/ת שGO WEST במקור שייך לVillage People?), אך בעיקר הבנתי שזו מוזיקה שאני יכול להקשיב לה רק בערך 5 דקות ברציפות מבלי לאבד עניין ושפיות.
אז איזה התקף זה אם אני מאזין לזה רק 5 דקות ברציפות? אלו 5 דקות שחוזרות על עצמן די הרבה. למעשה, יותר מדי.

שנית, אני והשותף שלי ממציאים קללות ממוחשבות (NULL אביו) ונשפכים מצחוק בעודנו מתכנתים בC++. למה דווקא בC++? כי מי שלא ניסה להבין מה עושה פוינטר של פוינטר של פוינטר של פוינטר בשלוש לפנות בוקר מבלי לאבד את עצמו באמצע, הוא אדם די מיוחד. לפחות בעיניי.

שלישית, אני זומבי כבר יומיים. אינני טורף אף אחד סביבי, אבל אני זומבי מוזר. תארו לכם אדם מהלך עם ידיו צמודות לגופו מבלי להזיזן. לא משנה מה הוא עושה, מה הוא אומר, מה הוא מביע - הידיים שלו צמודות לגופו. ובכן, אם פגשתם באדם כזה ביומיים האחרונים, יש סיכוי סביר שפגשתם בי.
השתתפתי באימון ראשון מזה הרבה זמן ביום שלישי בערב. המאמן החביב הזהיר אותי שידיי לא יתפקדו למחרת, אבל הוא די טעה. אלה לא שרירי הידיים שבגדו בי - אלא שרירי החזה.
אתם כרגע בטח חושבים לעצמכם "אז מה כ"כ נורא אם שרירי החזה תפוסים קצת"? אז נתחיל בעובדה שהם תפוסים הרבה ולא קצת. נוסיף לכך שאני חש בהם בכל מה שאני עושה: כשאני הולך, מנסה להרים את ידיי, יורד במדרגות (אני ממש מרגיש הרעד עם כל מדרגה) ואפילו כשאני מתעטש.
בקיצור, אני מסכן. רחמים ניתן לשלוח דרך בלוג זה. תודה מראש.


רביעית, הבנתי שאין לי יותר מדי דברי חוכמה להגיד, אז לפחות אמליץ על סרט מאד מעניין שיצא לי לראות לאחרונה: Premonition ("תחושה מוקדמת").
אני מודיע מראש: על אף העובדה שסנדרה בולוק משחקת בסרט זה, אני ממליץ עליו. נא לא להרים גבה (וגם לא שתיים), בבקשה.
וחידה למאותגרים (ולא אציין כיצד): בעלילה יש בעיה אחת מרכזית שבאה לידי ביטוי בפרט מאד בולט. מהו אותו פרט ובאיזה יום/ימים מדובר?
בין הפותרים יוגרל פר מסורס בשם סנדרה.