חבלים וחבלות

אני שונא לחשוב על משוואות שבהם יש יותר נעלמים מכמות המשוואות הכוללת.
תמיד יהיה שם נעלם. אף פעם לא תשובה סופית.

ידידה טובה שלי אמרה לי פעם שאני ממהר להעריך אנשים (ובעיקר נשים) לטובה. היא השתמשה אף במילה "להעריץ" (אותה אני מתעב ולכן אוותר על השימוש בה כעת). אני באותו רגע חלקתי עליה, אך הבנתי שיש משהו שאני מאד מעריך בנשים (ואם זה מתנגש לכם בעובדת היותי "שולט", הרי שאינכם מבינים מהות שליטה מהי, לענ"ד).



כשהועפתי מהתיאטרון בשתיים לפנות בוקר במוצ"ש לפני כחודש, חשתי בושה עצומה. הרגשתי באמת שזו אשמתי. אך ידוע לי שכזה הוא אני - קל לי להאשים את עצמי; אני גם לא מתנגד יתר על המידה ואני גם אחד שממש נוח להאשים. אני אפילו מחזק את טיעוני התביעה ומוצא סיבות להאשים את עצמי ביתר האישומים שלא הואשמתי בהם ע"י עצמי מלכתחילה. בקיצור, אני אשם.

מבירורים שעשיתי בנושא (ובאמת שניסיתי להציג את המצב בצורה הכי סובייקטיבית שיש - אני אשם ואין עוררין על כך), הביעו רוב האנשים אחדות דעים לגבי גזר הדין שהייתי צריך לקבל. לדעתם, הייתי צריך להנזף ולא מעבר לכך.

עדיין חלקתי על דעתם. ראיתי בכך משהו מעבר לכך, אך הם לא הבינו. הם לא הבינו מה כה הפריע לה.
למעשה, הם הבינו, אך עדיין לא חשבו שזה היה כה חמור. בטח לא כפי שהיא חשבה.
אני הבנתי שהם הבינו לא כפי שאני הבנתי, אלא הבנה שונה לחלוטין. מסתבר שהבנתם היתה שונה מהבנתי ומהבנתה, למרות שעד היום איני בטוח אם הבנתי לגמרי את שהיא הבינה או איך שהיא הבינה זאת. אולי זו הסיבה שלא הצלחתי לגמרי להבין מדוע הם הבינו כפי שהבינו את מה שהבינו, בניגוד להבנה שהיתה כה מובנת בעיניי (לפחות באותם רגעים). יתכן שהאשמה בי, שלא הצלחתי לגרום להם להבין את שהבנתי אז - הבנה כה פשוטה וכואבת, ולו בגלל שלא הצלחתי להבין לגמרי את שהיא הבינה.

לקיצורו של עניין, עבר לו למעלה מחודש ואני עדיין חושב עליה. היא שינתה לי די הרבה השקפות, דחקה בי לעשות משהו אמיץ שחששתי ממנו, החזירה לי תקווה שאבדה ואז בעטה בי לכל הרוחות.
כיבדתי את רצונה. הסבתי פניי אחורנית ואף לאחוריי לא הבטתי. פעמים כה רבות רציתי לגשת אליה ולדבר שנית על ליבה, אך עצרתי בעדי. עשיתי זאת ולא המשכתי להטרידה כי הערכתי אותה כ"כ שסמכתי על כושר השיפוט שלה. ידעתי מה היא חוותה (לפחות לפי דבריה) ועל כן כשאמרה לי "לך" - הלכתי, למרות שאני חושב (וכעת אני נסמך גם על דעת אחרים בנושא) שטעתה בהחלטתה זו.

כל זה היה ואיננו עוד.
מסתבר שאם לוחצים עליה רגשית, היא מתקפלת.
איני משווה אותי אליו ויתירה על כך, גם אין לי מושג מהו טיב הקשר ומה באמת קרה שם. כל המידע שלי הוא שטחי להחריד ומקורו מדבריה הפומביים בלבד, אך בדבר אחד אין ספק - מעשיו חמורים משלי ולו רק בגלל כוונתיו, התזמון ומידת הקרבה אליה הם הגיעו, לדבריה.

היום במוצ"ש, חמישה שבועות בדיוק מאז שיחתנו האחרונה - הפסקתי לחשוב עליה.