אהלן,
ברוכות הבאים לבלוג שלי. אני אספר כאן בקווים כלליים על הדברים שחרמנו אותי השבוע, בתוספת הגיגים פה ושם.
השבוע חשבתי הרבה על פינדום, בעיקר בגלל הפולמוסים שיש כאן כרגע סביב הפטיש הזה.
בלילה המחשבות שלי נדדו למסעדת יוקרה. אני מלצר צעיר ונאה, הסועדות והסועדים הזמינו את המקומות למסעדה חודש מראש.
המחירים בהתאם, וללקוחות יש כיסים עמוקים. יש לקוחה אחת, קבועה, היא מגיעה לכל משמרת שלי. לפני כמה שבועות הטיפים שלה התחילו לגדול,
היא התחילה לשאול אותי יותר שאלות והגניבה אלי יותר חיוכים. היא בסביבות גיל ה40, מאוד מטופחת ומרשימה, יש לה לוק דומיננטי.
שיער חום בהיר וגולש, גב זקוף והליכה נחושה. יש לה מעט תכשיטים, והיא משקיעה המון בשביל שהאיפור שלה יראה עדין.
אני מבין את הרמזים שלה מאוד מהר, אבל אני כבר נמצא בקשר עם 2 בחורות ובחור, והיא, כאמור, משדרת וייבים של שליטה.
אבל פה נכנס הפינדום, ככל שהיא נתנה לי יותר טיפים נמשכתי אליה יותר. היא אולי דומיננטית, אבל היא לא מנסה לקנות אותי.
היא מנסה להתחנף אלי.
אז שתתחנף אלי בשביל מין.
הפלירטוטים שלה נענים בפלירטוט ייבשני מצדי.
"התלתלים שלך מהממים היום!"
היא אמרה לי תוך כדי שהיא מגניבה כיפוף קל לעברי.
"ואת בחרת היום מנה מהממת"
היא מצחקקת בלי שום קשר.
הטיפים ממשיכים לגדול, באחד הימים היא משאירה לי כרטיס ביקור. השם שלה הוא שני, אני שומר את הכרטיס אבל לא מנצל.
היא מגיעה יותר, היא משדרת מעין מצוקה, נוגעת לי ביד מדי פעם.
אחרי כמה ימים כאלה, מגיעה ההזדמנות שלי.
זאת בעצם ההזדמנות שלה, היא הגיעה בגפה קרוב לסגירה.
בתור מלצר יוקרתי הרשיתי לעצמי להפגין באותו ערב חוצפה נוראית.
"ערב טוב שני.
אני רואה שהגעת להנות לבד הפעם"
היא מחייכת אלי בחשש ועונה
"כן, טוב פה גם לבד."
"אני שמח שאת מתגעגעת לדברים שאני מגיש לך."
היא לרגע קורנת, ואז נבוכה.
היא הלילה בשמלת ערב שחורה עם פסים אדומים.
אני מביט במחשוף שלה מלמעלה, ואומר:
"שני, את רוצה לוותר על התפריט? אני אחליט מה תקחי היום."
אני אומר את השם שלה בצורה ברורה, מוסיף אחריו פאוזה בדיבור. אני שואל שאלה ומיד ממשיך הלאה להצעה שלי.
שני מסמיקה ומהנהנת באופן נלהב.
בחרתי לה מהמנות שאני יודע שהיא אוהבת. בחרתי את אלה שזמן ההכנה שלהן הארוך ביותר.
שני סוגי יין, שני בקבוקים שנפתחו ולא סויימו.
"האוכל כל כך טעים"
"תודה שבחרת את המנה הזאת"
ועוד המון מחמאות, אני מגיב ביהירות.
"אין ספק שאני יודע להחליט" בטון לקוני במיוחד.
בקינוח היא כבר כמעט לבד במסעדה.
אני מתכנן לשאול אותה על היין שנשאר, אבל היא מקדימה אותי:
"אני לא רגילה לבוא לפה לבד. לא הצלחתי לסיים את היין, חבל על הבקבוקים"
אני מרוצה. היא סמוקה ומחכה בבירור לתגובה שלי.
"היין באמת מוצלח. את יכולה לקחת אותו איתך ולשתות בבית."
התשובה המתבקשת שלה הגיע מיד, ככה זה כשאני מאונן בדמיון:
"לבד? אני לא אצליח לבד"
"נשמע שאת מחפשת חברה שני. אני אשוב עוד רגע."
הלכתי לקצה האחר של המסעדה, והתחלתי לספור טיפים מאותו לילה בצורה מוחצנת. העפתי מבט אל שני, שנפנתה במהירות אל התיק שלה.
אני חוזר אליה בעודה שולפת שטרות.
"המון טיפ שני. את כנראה אסירת תודה במיוחד."
שני מגיבה בהתלהבות שיכורה:
"הכל בשבילך יואב"
"החלטת עם מי תסיימי את היין?"
היא שותקת. יושבת זקופה בכסאה ומשפילה מבט.
"את מתביישת לומר לי שאת רוצה להביא לי גם טיפ וגם יין?"
היא מתביישת. מהנהנת לאט.
"אני סיימתי את המשמרת. תראי לי כמה יש פה"
אני מצביע על הטיפ, היא מעבירה אותו אלי, אני סופר.
"בסדר. אני אבוא איתך לשתות את היין הזה."
אני מחייך אליה. היא מחזירה לי חיוך של הקלה.
"שני, בואי נצא לרכב."
היא קמה, אני מביא את היין ומוביל אותה לחניון. היא מתנדנדת ומנסה להתייצב בעזרתי.
אני מניח את היין על הרצפה ואוחז במתניה ביציבות.
הנשימה שלה נעצרת לרגע והיא נאנחת בסיפוק. אני גוהר לאזנה מאחורה ולוחש:
"אני חושב שאני אעשה את ההחלטות הערב.
תני לי את המפתח."
היא מחטטת בתיקה בזמן שאני שומר על שיווי המשקל שלה. כפות הידיים הגדולות שלי משנות אחיזה מהמותניים לאגן, לגב העליון, מלטפות לאט ובנחישות.
גלים של רטט עוברים בה, ואני שומע גניחות חלושות. היא לגמרי נשענת על הידיים שלי, אז אני עוזב אותה ככה שהיא תיפול עלי, ולוקח ממנה את התיק בפתאומיות.
היא נאחזת בי כדי לא ליפול, אני מוצא את המפתחות, מוביל אותה למושב האחורי.
אני משכיב אותה שם, חופן את שדיה ורוכן אליה. היא מנשקת אותי, ואני נעתר, מתענג על רכות שפתיה.
אני שוב מתנתק ממנה באחת.
"אני הולך להביא את היין ולהגיד לשאר הצוות שאני זז. תחכי לי כאן"
בהברקה של שני אני תופס את ידיה ומוביל אותן אל המפשעה שלה.
"תתכונני" אני קורץ.
לא חזרתי מהר.
כשחזרתי מצאתי אותה באותה תנוחה, מאוננת בנמרצות, מקפידה לא להסתכל.
"שובבונת"
אני שולח יד אל תחתוניה, נהנה מהרטיבות, ואז טופח לה בהערכה על הראש.
אני מושיב אותה, ואז נוגס לה באוזן וחוגר אותה בהידוק.
נהגתי מהר לכתובת שהיא נתנה לי.
עלינו ביחד במעלית המהודרת של מגדלי אנא עארף לקומת הגג.
היא מלטפת אותי, אני עוטף אותה בידיים חסונות.
בדירה שלה אני מוצא כורסא גדולה עם נוף לים.
"תמזגי לי יין"
אני אומר בעודי מתרווח בכיסא, מפשק רגליים בהנאה.
היא מנסה לחלוץ את העקבים, אני מוחא כף בכח.
"העקבים נשארים שני. עכשיו היין."
היא פוסעת בזהירות אל ויטרינה, ומוציאה שתי כוסות, אני שוב מוחא כפיים בעצמה.
"כוס אחת. את שתית היום מספיק."
היא מחזירה כוס לארון, מוזגת לשנייה יין אדום משובח.
היא מגיעה אלי מרוצה מעצמה, מושיטה לי את הכוס, אני נשאר דומם.
"שני, אם היית עובדת אצלנו במסעדה היית מפוטרת מיד"
היא מבולבלת. אחרי כמה שניות היא מגמגמת לי:
"ל-מה?"
ומביטה בי בחרדה.
"אל תתממי. את יודעת בדיוק כמה יין היית צריכה למזוג לכוס.
תספרי לי איך המעמד הגבוה שותה יין."
שני מתכווצת ועונה בחשש:
"שליש כוס?"
אני מהנהן.
"כמה את מזגת לי?"
היא משפילה מבט ומפטירה:
"יותר מחצי"
"את מזלזלת בי שני?"
אני מרים את הקול.
שני משתרעת על הרצפה ואומרת במהירות בקול שבור:
"לא אדוני"
לוקח לי רגע להתעשת ולחזור לזחיחות שלי.
"אדוני? את קוראת הרבה ארוטיקה שני?"
אני הוגה את השם שלה בזלזול מופגן.
"כן, אדוני"
"את חושבת שאני האדון שלך?"
"כ כן?"
"עוד לא שני, עוד לא. עוד לא הוכחת לי שאת ראויה מספיק.
את בטח מבינה מה מגיע לך"
שתיקה
אני דוחף אותה עם רגלי
"אני לא שומע אותך כלבונת"
"עונש"
"את צודקת שפחה. זלזלת בי ומגיע לך עונש.
את יודעת מה מגיע לי?"
היא מרימה אלי מבט שואל, אני מרכין את ראשה עם הנעל שלי.
"את לא רשאית להסתכל עלי עדיין."
"לי מגיע פיצוי ממך. תעמדי, אני אעניש אותך בזמן שאת תספרי לי איך את הולכת לפצות אותי"
היא נעמדת, האישה הזקופה הזו כנועה אלי עכשיו, אז אני מושך אותה ומשכיב אותה על ירכיי.
חינוך אנגלי
*פליק*
אני מפשיל את שמלת הערב ההדוקה שלה, וחושף ישבן ענוג אם תחתוני תחרה.
*פליק*
*צעקת כאב*
"לפי הסיפורים האלה שאת קוראת, מה את אמורה לעשות כשאני מחנך אותך?"
*פליק*
*עוד אנקה*
אני ממתין לתשובה.
"תעני לי שני"
*פליק*
"להגיד תודה?"
היא שואלת על סף היסטריה
אני נותן לה עוד מכה, אבל הפעם אני מלטף אחריה.
"למה את מחכה"
*פליק*
"תודהעעע"
הפליק הבא נוחת חזק, הופך את התודה שלה לזעקה.
"עוד לא ספרת לי איך תפצי אותי"
*פלאק*
הלחי היפה של ישבנה נמעכת בין אצבעותיי.
"אני אמצוץ לך"
*פליק חזק*
*צרחת כאב*
"את בכל מקרה תמצצי, זה לא פיצוי"
"סליחה"
היא מייבבת
"בקצב הזה לא תהיי שפחה שלי"
*פליק*
"אני אשלם לך"
אני מחייך ומלטף אותה.
"ידעתי שתצליחי בזה שני"
אני מושך בשיער שלה ומרים אותה ממני, מניח אותה בין רגליי.
"עכשיו תמצצי לי"
אני נשען אחורה, מלטף את שערה בזמן שהיא רוכנת קדימה ופותחת את מכנסיי.
היא מזיזה את התחתונים שלי וחושפת אותי קשה במלוא מימדי, הלשון שלה מלקקת את הקצה.
השפתיים הרכות שלה נוגעות בי בעדינות, והיא מתחילה להכניס אותי פנימה.
הקצב שלה אחיד, אני מתחיל לתופף את הקצב שלה.
אחרי כמה רגעים אני רואה שהיא נצמדת לתיפוף שלי, אני מעלה את הקצב, והיא עוקבת אחרי.
משביעות רצון אני מלטף את ראשה עם היד החופשית שלי.
עכשיו מגיע הרגע שלי לנאום.
"אני אשלוט בך שני, כשנפגש אני אשתמש בך ואת תהיי אסירת תודה.
תחשבי עלי כמלך שלך. אל המלך שלך את אף פעם לא מגיע בידיים ריקות.
אני רוצה שתשתוקקי לתת לי תשורות, להקריב עבורי קרבנות.
אין לך הרבה ברירה, את הרי בדמיון שלי"
גמרתי