שלום, נעים להכיר. אני.
לא קונטרול פריק שקורסת אם דברים לא קורים כמו שהיא ציפתה, לא לא.
הסתגלתי ולמדתי לחיות עם חוסר וודאות ותוכניות אחרות שהחיים מפילים עלי.
אני יותר self control freak.
שזו ברכה וקללה.
ברכה, כי זה מאפשר לי להשיג כמעט כל מה שאני רוצה - יש לי המון סבלנות, אין לי בעיה ללכת אקסטרא דרך כדי לקבל *בדיוק* מה שרציתי, אני לא פועלת כמעט מהבטן בלהט הרגע.
קללה, כי זה מאפשר לי להשיג *כמעט* כל מה שאני רוצה, אבל לא הכל.
הכל מתהפך כשאני רוצה שמישהו/י ישגע אותי (בקטע טוב), מישהו שיטריף אותי... זה קורה פעם בירח כחול. לרוב, זה לחלוטין הפוך.
אני חושבת שפה בין היתר היא הנקודת חיבור שלי לבדסמ, הרצון הזה לא להיות קונטרול פריק של עצמי.
ברגע שמישהו/י מצליח לא להשבר לפני, אני מתמסרת. אני באופוריה. זה הסם הכי ממכר.
לא סתם קונטרול פריק, אחת כזו עם הפרעות קשב.
הידעתם שאם אתם גרים בעיר הריאות שלכם שחורות גם אם אתם לא מעשנים?
הם לא שחורות כמו של המעשנים, אבל הם בהחלט לא וורדרדות ופלאפיות כמו שמראים לנו בפרסומות נגד עישן כרפרנס לריאות בריאות.
מה זה קשור עכשיו? זה לא קשור. ככה המוח שלי עובד. המון אינפורמציה לא רלוונטית קופצת לבקר באמצע המשפט.
אז בהמשך להפרעות קשב, אני שמה לב לכול הפרטים הקטנים.
אני אשים לב לבגדים שלך: סוג בד, האם התפר ישר ומה המרווחים של התפרים, האם הגזרה שבחרו נכונה או האם הם חסכו כסף כשחתכו את גזרות הבגד בכיוון הלא נכון (מכירים את החולצות שמקבלות סיבוב אחרי כביסה? זה לא אתם, זה הם.)
אני אסתכל על הידיים. על הציפורניים - למה אתה כוסס אותם?
אשים לב אם יש לך יבלות: עובד עם הידיים? משקולות/ברזלים?
אני אשים לב אם לא ביקרת אצל השיננית הרבה זמן (מסיבות מוצדקות - הן השטן!)
הנעליים שבחרת, השרוכים (נקיים?), התיק - האם זה מותג לשם מותג או חברה שמייצרת גם דברים פונקציונאליים ואיכותיים באמת?
אני אשים לב לשפת גוף שלך, לרגל הקופצת, לתנועות ראש.
לחיוך שמגיע/לא מגיע עד העיניים.
למנח ידיים והישיבה - סגורה ומגוננת או פתוחה ונינוחה? לאיזה כיוון מופנות הרגליים שלך?
הגוף אומר מה שהמוח מנסה להסתיר.
כשאשאל שאלה, אשים לב לכיווץ כתפיים ואבין שנגעתי בנקודה רגישה.
החלקיקים הדימיוניים שאתה מנקה מהחליפה? למה אתה מרגיש אי נוחות? מה מציק לך ברגע זה?
בלי לשים לב בכלל, אתה תתחיל להניח כוסות, מלחיות ומפיות בנינו אם השיחה תיהיה קשה והנושא המדובר יהיה משהו שחשוב לך שתרצה להגן עליו.
אתה לא רואה את זה, זה שקוף לך, אתה לא חושב על זה ביום יום - אבל אנחנו מספרים הרבה יותר ממה שנראה לנו.
ואחרי כל זה, כשאני רואה את התמונה שנפרשת מולי אני יודעת בדיוק איך לשגע אותך לפני שתספיק לשגע אותי.
זו הקללה...
ולמרות כל הדברים האלה שאני רואה - הם דברים רק של הרגע.
הם לא מגדירים אדם.
החיים הם לא שחור לבן, טוב ורע, קיצון אחד לאחר - הם ספקטרום שלם ומורכב.
אם היום זרקת על עצמך טי שרט ונעלי ואנס ישנות כי לא היה לך כח להיות מתוקתק עד החוט האחרון, זה לא אומר שזה כל המציאות של מי שאתה. אני מודעת לזה.
גם אני כזו 😄 יום אחד לא דומה לאחר וגם אני שונה מקצה לקצה בימים שונים.
המציאות שלנו? לא ממש אובייקטיבית. התפיסה שלנו לא אובייקטיבית.
תטילו ספק בהכל. למה? ככה:
לא יודעת למה היה לי הצורך לשתף אותכם בחפירות האלה - זה מה שקורה כשמנסים לחזור לכושר אחרי 7 שנים של כסא משרדי כי הבנתם שחציתם את קו ה-30 ואי אפשר להמשיך להסתמך על גנים מעולים (תודה אמא).
מתחילים להיכנס לתהיות על החיים תוך כדי ריצה שהיא ממש אבל ממש סבל בשלב הזה.
אבל עם התמדה אני והיא נחזור להיות בסטיז :)
בנתיים, הנה שיר שליווה אותי באחד הקילומטרים היום:
שבוע טוב ❤️
