לפני 7 חודשים. 1 ביוני 2024 בשעה 14:00
אמורה להיות פה תמונה, לא בטוחה איך זה עובד מהנייד.
תכף אגלה.
K, Byeeeeee
הושמד.
ונילה בארץ הפלאות
לפני 7 חודשים. 1 ביוני 2024 בשעה 10:13
כי אין לי מספיק נוטיפיקיישן ברשתות החברתיות, עכשיו יש לי גם של כלובי :)
לפני שנה. 5 ביוני 2023 בשעה 13:40
אולי זה רק בראש שלי?
אתה מסתכל לי יותר מידי זמן בעיניים..
אתה מתעכב להסביר לי דברים עם יותר מידי סבלנות.
אתה בשמחה עושה איתי משימות, כאשר לשנינו ברור שאני תוך שנייה סוגרת אותם לבד.
אתה סומך עליי בעיניים עצומות ולא ברור לי למה.
ומזאבה עצמאית הפכתי לכלבה מאולפת למופת, שרצה לכל קריאה שלך עם קשקושי זנב.
גם אם אתה לא יודע את זה, אתה אדם שהייתי מגדירה שולט ''אמיתי'', זה פשוט כל כך טבעי אצלך.
אבל לך יש אישה וילדים שמחכים לך בבית, וערכים, ובכלל לא כדאי לערבב work and pleasure.
אולי בכל זאת בנסיעה הבאה - just say "Fuck it".
לפני שנתיים. 26 בינואר 2022 בשעה 0:23
תקשיבו, תהנו :)
M4F: לשמיע הקליקו על הלינק:
מקור:
F4M: לשמיע הקליקו על הלינק:
https://soundgasm.net/u/beegeewanders/You-Like-it-When-I-Say-Good-Boy
מקור:
אולי יום אחד גם אקליט כזה ;)
ובכללי, למי שאהב\ה, יש פה עוד:
https://www.reddit.com/r/gonewildaudio?utm_medium=android_app&utm_source=share
לפני שנתיים. 25 בינואר 2022 בשעה 13:52
הגעתי למסקנה שבמקום לקטלג "שולטת\נשלטת\סוויץ׳" אפשר בקלות לכתוב במקום "חתול\כלב\תוכי", אסביר:
הבעלי חיים האלה לגמרי מייצגים את הנקודות האלה על הספקטרום הבדסמי מבחינתי.
הכלב: רוצה לרצות, צריך גבולות ואסרטיביות כדי להרגיש בטוח.
צריך להיות מוחזק בספייס מאוד ברור כדי להתנהג ברוגע ולא לפתח בעיות התנהגות.
הכלב מבחינתי הוא ההשתקפות הישירה של העולם הפנימי שלי, אם אני מצליחה לנהל אותו ברוגע ולתת לו בטחון - אני בטוב, אני מאוזנת.
אם הוא משמיד את הבית או תוקף כל מה שזז - זה הרגע לשאול את עצמי "מה קורה?", להתבונן פנימה ולהתאפס.
הכלב הוא 40 קג של תינוק מגודל שדורש פינוקים וכיסוי עם שמיכה בלילות קרים.
כולם ברחוב מפחדים ממנו, אך בעצם אין להם מושג שהוא מאמין שהוא בגודל בוטן - ששש..! אל תספרו לו, הוא יבהל!
החתולה: אלילה נסגדת. סמל פריון, צדק וכוח. נציגתו של רע וסגולות השמש בספר המתים.
היא עצמאית ולא תלויה בדבר, עם זאת כל כך קלה להערצה.
היא יודעת להתפנק וחיה את הרגע, בין אם זה תנומה בשמש או מקלחת טובה.
אלגנטית להפליא, אצילית, שלווה.
לנסות לתת פקודות לחתולה זה כמו לזרוק מילים לרוח.
היא תרגום לך לעשות מה שהיא רוצה, ללא מילים וללא תמורה.
התוכי: סוויץ׳ בראטי. הערס האלגנטי. הייצור הכי מורכב מבין השלושה.
מצד אחד עצמאי ויכול להסתדר בלעדייך אך מצד שני צריך את כל תשומת הלב בעולם.
חכם מידי ומניפולטיבי. ניתן לשליטה רק אחרי בניית מערכת יחסים מורכבת וארוכה.
זוכר הכל, עד סוף ימיו. קנאי. רכושני.
הכל תמיד בתנאים שלו - אחרת, זה מאוד כואב.
יכול להכאיב, כולל דם.
כשהוא מתמסר אלייך (אחרי הרבה עבודה קשה), הוא הדבר הכי מתוק וממוגג בעולם. הוא ממיס אותך לשלולית ענקית על הרצפה.
אחרי ההקבלה הזו, אני מוצאת את עצמי איפושהו בין חתול לתוכי :)
החויה שלי מלגדל את שלושתם (לאו דווקא בו זמנית)..
טוב, בזבזתי םה מספיק זמן, חזרה ללימודים.
לפני 3 שנים. 17 ביולי 2021 בשעה 14:13
אני אוהבת דברים יפים, נשים, גברים ומה שביניהם.
לא רואה הבדל בין להנות מיופי של יצירת אומנות מידי אומן או יצירת אומנות מידי אלוהים (או המון עבודה עצמית וקשה).
אז היום קמתי על הצד השטחי הזה, אולי בגלל המבחן שצריך ללמוד אליו וההתקף חרדה שגורם לי לברוח ממה שצריך למשהו אחר (הכלוב), או אולי זה סתם כי אני בזמן הביוץ..
אבל כל מה שהדמיון שלי מעלה על דעתו זה איזה דאדי חתיך הורס עם קוביות שמבלה איתי יום שלם שכולו רק כיף. לא מבחנים ולא התקפי חרדה נכללים ביום הזה.
וכן, אני מדפדפת בתמונות היפות שלכם ונהנת מהם. תמשיכו.
לפני 3 שנים. 15 ביולי 2021 בשעה 6:45
הולכת לתומי במסדרונות, כרגיל כולם בנייד - וואטסאפ, פייסבוק, אינסטה... השיט הרגיל.
ואז בזוית העין אני קולטת אצל מישהו את ''הכלוב'', ככה על הבוקר.
בונוס - הוא נראה לא רע בכלל (לא שזה רלוונטי, אבל נחמד לשטוף את העיניים).
אז מי אתה, אחד מתוך ה7000 שעובדים איתי?
לפני 3 שנים. 20 ביוני 2021 בשעה 21:52
שלום, נעים להכיר. אני.
לא קונטרול פריק שקורסת אם דברים לא קורים כמו שהיא ציפתה, לא לא.
הסתגלתי ולמדתי לחיות עם חוסר וודאות ותוכניות אחרות שהחיים מפילים עלי.
אני יותר self control freak.
שזו ברכה וקללה.
ברכה, כי זה מאפשר לי להשיג כמעט כל מה שאני רוצה - יש לי המון סבלנות, אין לי בעיה ללכת אקסטרא דרך כדי לקבל *בדיוק* מה שרציתי, אני לא פועלת כמעט מהבטן בלהט הרגע.
קללה, כי זה מאפשר לי להשיג *כמעט* כל מה שאני רוצה, אבל לא הכל.
הכל מתהפך כשאני רוצה שמישהו/י ישגע אותי (בקטע טוב), מישהו שיטריף אותי... זה קורה פעם בירח כחול. לרוב, זה לחלוטין הפוך.
אני חושבת שפה בין היתר היא הנקודת חיבור שלי לבדסמ, הרצון הזה לא להיות קונטרול פריק של עצמי.
ברגע שמישהו/י מצליח לא להשבר לפני, אני מתמסרת. אני באופוריה. זה הסם הכי ממכר.
לא סתם קונטרול פריק, אחת כזו עם הפרעות קשב.
הידעתם שאם אתם גרים בעיר הריאות שלכם שחורות גם אם אתם לא מעשנים?
הם לא שחורות כמו של המעשנים, אבל הם בהחלט לא וורדרדות ופלאפיות כמו שמראים לנו בפרסומות נגד עישן כרפרנס לריאות בריאות.
מה זה קשור עכשיו? זה לא קשור. ככה המוח שלי עובד. המון אינפורמציה לא רלוונטית קופצת לבקר באמצע המשפט.
אז בהמשך להפרעות קשב, אני שמה לב לכול הפרטים הקטנים.
אני אשים לב לבגדים שלך: סוג בד, האם התפר ישר ומה המרווחים של התפרים, האם הגזרה שבחרו נכונה או האם הם חסכו כסף כשחתכו את גזרות הבגד בכיוון הלא נכון (מכירים את החולצות שמקבלות סיבוב אחרי כביסה? זה לא אתם, זה הם.)
אני אסתכל על הידיים. על הציפורניים - למה אתה כוסס אותם?
אשים לב אם יש לך יבלות: עובד עם הידיים? משקולות/ברזלים?
אני אשים לב אם לא ביקרת אצל השיננית הרבה זמן (מסיבות מוצדקות - הן השטן!)
הנעליים שבחרת, השרוכים (נקיים?), התיק - האם זה מותג לשם מותג או חברה שמייצרת גם דברים פונקציונאליים ואיכותיים באמת?
אני אשים לב לשפת גוף שלך, לרגל הקופצת, לתנועות ראש.
לחיוך שמגיע/לא מגיע עד העיניים.
למנח ידיים והישיבה - סגורה ומגוננת או פתוחה ונינוחה? לאיזה כיוון מופנות הרגליים שלך?
הגוף אומר מה שהמוח מנסה להסתיר.
כשאשאל שאלה, אשים לב לכיווץ כתפיים ואבין שנגעתי בנקודה רגישה.
החלקיקים הדימיוניים שאתה מנקה מהחליפה? למה אתה מרגיש אי נוחות? מה מציק לך ברגע זה?
בלי לשים לב בכלל, אתה תתחיל להניח כוסות, מלחיות ומפיות בנינו אם השיחה תיהיה קשה והנושא המדובר יהיה משהו שחשוב לך שתרצה להגן עליו.
אתה לא רואה את זה, זה שקוף לך, אתה לא חושב על זה ביום יום - אבל אנחנו מספרים הרבה יותר ממה שנראה לנו.
ואחרי כל זה, כשאני רואה את התמונה שנפרשת מולי אני יודעת בדיוק איך לשגע אותך לפני שתספיק לשגע אותי.
זו הקללה...
ולמרות כל הדברים האלה שאני רואה - הם דברים רק של הרגע.
הם לא מגדירים אדם.
החיים הם לא שחור לבן, טוב ורע, קיצון אחד לאחר - הם ספקטרום שלם ומורכב.
אם היום זרקת על עצמך טי שרט ונעלי ואנס ישנות כי לא היה לך כח להיות מתוקתק עד החוט האחרון, זה לא אומר שזה כל המציאות של מי שאתה. אני מודעת לזה.
גם אני כזו 😄 יום אחד לא דומה לאחר וגם אני שונה מקצה לקצה בימים שונים.
המציאות שלנו? לא ממש אובייקטיבית. התפיסה שלנו לא אובייקטיבית.
תטילו ספק בהכל. למה? ככה:
לא יודעת למה היה לי הצורך לשתף אותכם בחפירות האלה - זה מה שקורה כשמנסים לחזור לכושר אחרי 7 שנים של כסא משרדי כי הבנתם שחציתם את קו ה-30 ואי אפשר להמשיך להסתמך על גנים מעולים (תודה אמא).
מתחילים להיכנס לתהיות על החיים תוך כדי ריצה שהיא ממש אבל ממש סבל בשלב הזה.
אבל עם התמדה אני והיא נחזור להיות בסטיז :)
בנתיים, הנה שיר שליווה אותי באחד הקילומטרים היום:
שבוע טוב ❤️
לפני 3 שנים. 28 באפריל 2021 בשעה 21:15
בא לי לכתוב סיפור, פנטזיה או אולי אפילו מקרה שקרה..
אבל גם בא לי לכתוב על התובנות מ"הכלוב", על העולם, על התקשורת המודרנית הבין אנושית.
על קצב החיים ההולך ומתגבר. על הציפייה למיידי, כאן ועכשיו (ולא בקטע הנחמד של מיינדפולנס).
על הרוחב פס הלא מספק בצורת שני אגודלים שמקלידים במהירות מרבית על מסך המגע. על Neuralink של אילון מאסק ש"יפתור" לנו את הסוגייה הזו.
על כך שהיום אנחנו עובדים בקצב של 200%.
לכתוב על הצ'אט (שניפתח לרשותי, יאי!), לכתוב על כך שלאנשים ישנה ציפייה למענה בזק – ואם לא, הם לוקחים אישית, נעלבים ומעליבים.
על האפליקציות, החיפוש אחר המושלם הלא קיים. על התחושה שתמיד יש משהו יותר טוב שם בחוץ שאנחנו מפספסים.
אז בואו יחד ניקח נשימה, נאט. עוד נשימה. לאן אנחנו ממהרים? אחרי מה אנחנו רודפים כל הזמן?
למה היכולת שלנו לסבלנות וציפייה כמעט ולא קיימת יותר?
אנחנו רוצים הכל, הרבה, עכשיו ובזול. רק בזול.
כי במלא זה יצא מהאופנה בעוד שבועיים כמו הבגדים המוצגים בחלונות ראווה של הקניון.
לתקן? השתגעתם? יותר זול לקנות חדש!
אין יותר בעלי מקצוע. כולם פרשו כי זה לא משתלם ולא מוערך. הנדסאי זה לא מספיק, מהנדס זה יותר מידי לתפקיד של שרטט.
הדור החדש יודע מינקות שצריך ללמוד רק מחשבים, משפטים, רפואה או ראיית חשבון. אפשר גם להיות טייסים, זה גם נחשב סבבה.
הכל מיוצר בסין. עד שסין תיקח לנו את כל הכסף ותחזיק את כולנו בביצים – אבל אנחנו? אנחנו שכחנו להשקיע בעצמנו ואיבדנו את היכולת הכי בסיסית לתפקד ולייצר.
לייצר In house.
אנחנו רודפים אחרי הריגוש, אחרי הקולקציה התורנית שתחלוף עוד שבועיים.
הוא ממש חתיך עם הקוביות האלה והשיזוף המושלם ואתה? אתה גידלת כרס.
הוא מחזר אחריי כאילו אני מלכת העולם, מוכן לנשק את רגליי ולעשות לי שעות של מסאז' ואתה? אתה רגיל שאני חוזרת הביתה, מנקה ומבשלת ורוטנת כי עמוס לי וקשה לי ואין לי חשק לכלום.
אין לי חשק אלינו כי יש לי מיליון מטלות על הראש: הארנונה, הדו''ח מהירות, המנוי של הכלב, היום הולדת של סבתא, ההגשה שליום שישי, המצגת בעבודה והשכנה המעצבנת שמחפשת לריב על האופניים שקשרנו בחדר מדרגות.
גם אני, לפעמים שוכחת ונגררת אחרי הדפוסים המודרניים.
חושבת על לקנות חדש, במקום לתקן.
אבל החדש, הזול, מיוצר בסין ולא בגרמניה.
החדש שליש איכות כי אין דרך לייצר כל כך זול בלי לחתוך בחומר, בזכויות בני אדם ובזיהום של איכות הסביבה.
החדש, לא יהיה שם בהתקפי חרדה באמצע הלילה.
החדש, לא יחזיק לי את היד כשלא היה לי אוויר לנשום.
החדש מעוניין רק כשאני צעירה, יפה ורזה – ולא כשאני 10 ק''ג יותר, כמה קמטים ושיערות לבנות.
אז אולי הסקס היום לא היה משהו, עם המון דיבורים ושאלות – אבל זה רק כי אתה מכיר אותי ודואג שלא אחטוף פלאשבק מהעבר כמו כאפה, מאותן החוויות הפחות...
אני יודעת שאתה שם. גם אני. רק קצת איבדנו כיוון.
אני יודעת שביקום מקביל שאליו עוד נימצא את הדרך, היית מוריד אותי היום לברכיים, דוחף לי אותו עמוק עמוק לגרון.
הייתי נחנקת. מאושרת להכיל את כל כולך בתוכי.
היית שם אותי על ארבע ומורה לפסק את הרגליים, היית נותן הצלפות קלות בפות.
עד שהייתי דולפת.
מתחננת שתיכנס.
היית לוקח את הזמן, עם המון סבלנות. ממתין... מחרפן.
היית נכנס למעט, לטיזינג ואז לא היית מרשה לי יותר.
היית ממשיך עם זה עד אמצע הלילה, מתעלל בי לאורך היום.
בלי תחתונים, לכל מקום. בשמלה ועם שלל רעיונות מגונים שיש רק אצלך בדמיון.
ובסוף היום, לפני השינה, היית מאתגר אותי, באצבע ועוד אצבע ועוד אצבע, סופר עד חמש.
אורגזמה טובה ושינה מתוקה.
מתקנת, לא קונה.
לפני 3 שנים. 29 במרץ 2021 בשעה 15:03
בבוקר עוד היו לי ניצני מוטיבציה, אך ככל שהתקדם היום הם הלכו ודעכו.
זה פשוט לא יום להיות בו פרודוקטיבית, במיוחד כשמחר אני נאלצת לנסוע *פיזית* לעבודה.
כשאין ברירה, אין ברירה – Netflix and Chill it is.
אבל בטלה רגילה לא מספיקה, אני רוצה שמישהו יעבוד כשאני מתבטלת – יעבוד אותי.
אני מסיטה מבט לכיוון הגבר שלי:
"אני הולכת לנוח מעכשיו ועד מחר.
אתה הולך להדליק נרות, מבער עם שמן בריח טוב ולעשות לי מסאז' ארוך ארוך.
אתה תסגוד לכל חלק בגוף שלי.
אתה תתחיל מהכפות הרגליים שלי.
אתה תמרח אותן טוב טוב בשמן ותעסה אותן עד שהן יהיו חמות ורכות.
אתה תמשיך למסאז' בכל הרגליים, אתה תעלה לישבן ומשם אתה תמשיך למסאז' בכוס.
אתה תיתן אקסטרא זמן לחזה.
כשאתה תסיים את המסאז', אתה תאכל לי את הכוס ותוסיף אצבעות חזקות כמו שאני אוהבת.
עד שאני אשפריץ.
אחרי זה, אתה תמלא לי אמבטיה ותישא אותי למקלחת.
בזמן שאני אנוח באמבטיה חמה עם נרות ויין אתה תחליף מצעים.
אתה תחזור לאמבטיה, אתה תקלח אותי, תנגב את גופי ותייבש לי את השיער.
אתה תישא אותי חזרה למיטה ואתה תניח אותי בתוך השמיכה העוטפת.
אתה תכין לי תה.
אתה תדליק לי סרט.
אתה תדאג לשים לי שעון מעורר למחר.
אתה תלטף את שערי עד שארדם."
ואז, השעון המעורר צילצל.