01/04/16
אנחנו יושבים ברכב , בחניון . מדברים כשאנשים ברקע עוברים , יוצאים או נכנסים לרכבם.
אני מספרת לו משהו ופתאום הוא קוטע אותי בחיוך ״ תראי את הקוקסינל הזה, ערס עם טי שרט ורודה ".
אני - ״מה יש לך ? הוא מהמם ואין כמו טי שירט ורודה על גוף הורס בצבע מוקה ״ אם היית שחום , גם אתה יכולת ללבוש חולצה כזאת, אבל לגנים פולניים זה באמת לא מתאים"
הוא – "את מבינה שבשביל שאלבש חולצה וורודה צריכים קודם להרוג אותי ,נכון?"
לא עניתי ,רק חייכתי .
****************
06/4/16
יום לפני שאנחנו נפגשים , לא התעצלתי וקפצתי לקניון . נורא רציתי לפנק אותו באיזו חולצה יפה , וורודה .
מאחר שאני יודעת שהוא לובש מכופתר לעבודה , מצאתי את החולצה המתאימה באחת הרשתות המפרסמות . ביקשתי שיעטפו לי ממש יפה, כי מגיע לו.
כשהוא פתח את האריזה וראה את הצבע הוא פרץ בצחוק.
"בחיי שאת לא נורמלית ״ מלמל והמשיך לחייך ולצחוק ,כי נדמה לו שאני מתבדחת איתו ושאני לא מתכוונת ברצינות לזה שמחר הוא ילבש את החולצה ויצלם את עצמו כשהוא נמצא במשרדו.
הוא- "את באמת לא נורמלית . עזבי שאני שונא את צבע , עזבי שבעבודה יחשבו שהתחפשתי כי אני לא לובש צבעים , איך בבית אני מתרץ את זה שקניתי חולצה וורודה, שכל הארון שלי בגווני כחול , אפור , שחור ?
אני- "תגיד שהמוכרת שכנעה אותך ,ממש התלבשה עליך כמו עלוקה ובסוף קנית. "
הוא - " זה לא יקרה עם החולצה , פשוט לא יקרה"
"לא , אז לא" - עניתי מאוכזבת. לא הסתרתי ממנו את הפרצוף המאוכזב שלי."
**********************
10/4/16
הוא מפעיל את מצלמת הסקייפ , אני מאשרת . יושב בחולצה וורודה במשרד ומחייך .
גם אני מחייכת , חיוך כזה דבילי , מרוצה ואז הוא אומר ״ אני לא יכול להרשות לעצמי לא לרצות אותך"
אני ממשיכה לחייך וזורקת משפט "שבאמת צבע וורוד זה לא צבע שלך "
******
אחרי כמה דקות , חיברתי כל מיני קצוות והבנתי שלא באמת הוא לבש את החולצה ומחליטה להתקשר.
אני- ״ נכון שלא לבשת את החולצה ? ״
הוא- ״ ברור שלבשתי , ראית במו עינייך .
אני- ״ נו , באמת . לקחת אותה איתך , החלפת במשרד , הראת לי ומיד החלפת "
הוא- ״ עלית עליי ,כמו תמיד"
אני- ״ אתה יודע , אני אפילו לא כועסת "
הוא- ״ באמת? "
אני- ״ באמת . גם לא מאוכזבת "
הוא- אפילו לא קצת ? "
אני- ״ אפילו לא קצת . זה פשוט כבר לא נוגע בי"
הוא- "אז אני לגמרי בצרות . אם זה המצב -סימן שזה הסוף "
אני- ״ תמיד ידעתי שאתה בחור פיקח"
******