לפני 9 שנים. 23 במרץ 2015 בשעה 9:20
הוא: אז מה ,את קוראת לי "השלישי" ?
אני: אהה
הוא: איזה מעליב זה להיקרא ה"שלישי"
אני: זה מה שיש 😄 .אני הולכת לכתוב על חוויה שלי ושלך בבית קפה.
הוא: אני באמת לא נהניתי שם,די סבלתי אפילו.
אני: הכי חשוב שאני נהניתי :)
הוא: ברור, הכי חשוב :)
**********************************
הזדמן לנו לאכול צהריים ביחד . משהו שבדרך כלל מאוד קשה לסנכרן בין סדר יום שלך לבין סדר יום שלי והמרחק כמובן .
בית קפה בקניון רמת אביב , אתה מחכה לי .
אני באיחור של עשר דקות לא מתוכנן .
אס אם אס ממך-״את מגיעה ? אני רעב מת ״
משהו ב״רעב מת״ הדליק את הסדיסטיות שבי- כרגיל אני איהנה , אתה תסבול .
הגעתי ,חיוכים ,מחמאות , מרפרפים בתפריט .
״אני רוצה שתזמין לי סלמון עם פירה בטטה וקולה. בשבילך אל תזמין כלום ,כי רק אני אוכלת ואל תשכח לשאול את המלצרית למה הסלמון עולה 90 ש״ח .תגיד לה שזה ממש יקר ״
ראיתי על הפנים שלך שרצית לברוח משם . אתה הרי רגיל להתנהג בג'נטלמניות,להזמין את הרוב התפריט, להראות כמה אתה נהנתן , לחייך למלצרית בהבעה כזאת שתפנק אותך וכך גם היא תתפנק מהטיפ .כאן אני לוקחת ממך את כל הגבריות והלארג'יות שאתה כל כך אוהב להתחבא מאחוריה .
והנה באו מלא תירוצים שלך ואף תירוץ לא באמת שכנע אותי. הסתכלתי עליך במבט מאוד ברור, מבט שאתה מכיר ויודע שצריך לציית ולא רק לציית אלא במדויק .
המלצרית מגיעה .
״תרצו להזמין ?״ שאלה
״לגברת קולה וסלמון עם פירה בטטה ולמה זה עולה כל כך יקר ? "- אתה אומר למלצרית מבלי להרים את עינייך אליה .
״אדוני, אילו המחירים ואני מבטיחה שלא תתאכזבו מהטעם ״-אמרה המלצרית.
אתה יושב מולי ומקטר,חושף את הצד הפולני הארד קור שיש בך.
ואני ?- אני יושבת מולך משועשעת .
זה קצת מעצבן אותך שאתה לא מצליח להעביר לי את אי נוחות שאתה מרגיש . עוד יותר מעצבן אותך ששום מניפולציה שאתה עושה כדי לגרום לי לוותר על מאבקי כוחות כאן , אלא לשמור לחדר מיטות לא באמת עובדת עליי .
ברור שאני יכולה לשבת מולך ולפתוח במונולוג שלם ששליטה לא מתחילה בזמן כזה ואחר, היא תמיד בינינו באוויר ובאינטראקציה ,מתחילה מתי שאני רוצה , נמשכת כמה זמן שאני רוצה וגם מסתיימת מתי שאני אחליט ,אבל אני בוחרת להשאיר את זה למיילים ולהמשיך לחייך ולהשתעשע .
כשהמלצרית מגיעה , היא מניחה את הצלחת עם סלמון מולי ומולך צלחת ריקה עם סכום .
״את יכולה לקחת את צלחת והסכום , הוא לא אוכל ״ אמרתי למלצרית בחיוך .
ושוב באים הקיטורים שאתה רוצה לקבור את עצמך מתחת לשולחן ושבחיים שלך לא תדרוך בבית קפה הזה, בכלל תשכח שקניון הזה קיים וכשאתה רואה שזה לא עוזר אז אתה מוסיף שזאת השעה היחידה שיש לך היום לאכול, כי אחר כך אתה תהיה במרתון פגישות .
איכשהו גם זה לא עובד עליי ולא מצליח לגעת בצד הדואג והאימהי שבי. להפך הוא הנכון ,מצחיק אותי לראות בך את הצדדים כשלא נוח לך , מצחיק אותי לראות אותך מבויש .
לאט לאט השתחררת ומהר מאוד גלשנו לשיחות על כל מיני דברים תוך כדי שרק אני אוכלת .
כשסיימתי כרבע מנה התחלתי בכוונה לקפל את חתיכות סלומון בתור פירה עם רוטב וקצת יקרות שהיו .
״את אוכלת מצחיק.זה נראה כמו דייסה כתומה דביקה ולא מעוררת תאבון״ -אמרת לי תוך כדי שיחה .
״מה אכפת לך,מאמי ?טעים לי ככה ״ - אמרתי
״בתאבון מאמי ״ – אמרת בחיוך ציני
ממשיכים בשיחה ואני בנונשלנטיות מעבירה את הצלחת עם ״דייסה״ מולך , שמה את הסכום שלי ואומרת לך "שבעתי, תסיים אתה ״
יכולתי להישבע שבשלב זה רצית להרוג אותי ,אבל איכשהו בשם מערכת היחסים שבה אני מובילה אתה נכנע ואוכל בחוסר שביעות רצון .
״רעב מת עאלק, אתה אוכל כמו ציפור״- אומרת וצוחקת .
אתה ממשיך לאכול בקטנה ולקטר.אני נהנית מהבעות הפנים שלך, נהנית מהקיטורים, נהנית שקשה ולא טבעי לך שום דבר ממה שקורה .
ואז בשם השיתוף אתה מספר לי שאתה לא נהנה מזה,שזה לא מעמיד לך ובכלל זאת הייתה אמורה להיות ארוחה ונילית וכיפית .
כאן שוב אני יכולה לפתוח במונולוג ולהסביר לך שאני נהנית , לי זה מעמיד ובכלל הארוחה הזאת אמורה להיות מה שאני רוצה,אבל אני בוחרת להקשיב , להראות לך שזה לא נוגע בי ופשוט צוחקת לך בפנים .
מבקשים חשבון .
אני מוציאה כסף ומשלמת על הארוחה . אתה לא אוהב את זה , אתה אוהב לפנק , והנה גם את המקום הזה אני לוקחת לך.לא ברור לך למה אני עושה את זה, אבל זה עוד חלק שפוגע בגבריות שלך .
מלצרית ניגשת לקחת את הכסף ושואלת ״ נהניתם ?
"אני כן ,הוא פחות ״ עניתי בחיוך.
כששנינו קמים מהשולחן , אני מסמנת לך לבוא איתי לשירותים ואני מרגישה שאתה כל כך לא במוד הנכון גם בגלל שאתה רעב וגם בגלל המבוכה,אבל אותי זה רק מדרבן .
נכנסים לתא של נכים .
אני נשענת על הכיור ומצווה עליך להתפשט .
אתה מתפשט בחוסר רצון מוחלט , קצת מרגיש לי שאני אונסת אותך ואתה מציית רק כדי שזה יגמר מהר .
"תתחיל לאונן מולי" - ציוויתי עליך
ושוב הקיטורים-"אני לא יכול ככה,את קרה מדי,אני לא בזה בכלל ואני חייב לחזור למשרד".
ואז אני נגשת וסוטרת לך כמה וכמה פעמים , מאפסת אותך לחלוטין .
"ששש, אף מילה עוד ,
תעמוד מול אסלה , ראש לתוך האסלה ותאונן בשקט מופתי "-אומרת בטון כעוס.
אתה נעמד מעל אסלה ומאונן שם בצורה כל כך מכאנית , גברית , משפשף על מנת לגמור .
אתה מבקש לגמור ואני לא מרשה לך ומורה לך להוריד את היד מהזין.
מצווה עליך להתלבש , לשטוף פנים ,לחזור למשרד ולהמשיך לנהל את כל העולם .אתה מציית , כמעט ולא מסתכל עליי ,קצת כועס.
שנינו נפרדים כשאני מדביקה לך נשיקה על השפתיים הכעוסות שלך.
**********
לא יודעת להסביר כמה עונג אני שואפת מלנשק ברכות את השפתיים שלך כשאתה כועס. משהו בתבוסה שלך גורמת לי הנאה צרופה .
לפעמים איתך, נדמה לי שיש רגעים שמתחתי את הגבול יותר מדי , נגעתי איפה שאסור, אבל כל פעם אני מתבדה מחדש ,כי דווקא ממקומות האלה אתה נצמד אליי יותר מתמיד , נצמד אליי מלמטה בדיוק כמו שאני אוהבת.
}{
