לפני שנתיים. 27 ביוני 2021 בשעה 18:07
קמתי הבוקר מלאת אדרנלין והתגרשות.
כמו בכל יום בתקופה האחרונה, שמסתיים ב"אנחנו".
ואז בא ה-בום.
ואני כמו בלון שנדקר בטעות והתפוצץ.
כמו בית הקלפים שהתפרק מהרוח.
זה היה כל כך בלתי צפוי שנחנקתי מהקפה ששתיתי.
וזה כואב.
בעיקר כי כבר האמנתי לכל מבט, לכל נגיעה, לכל מילה ובמיוחד לכל מעשה. והיו כל כך הרבה!
שליטה בלי רגש זה לא שליטה. בעיניי
התמסרות יכולה להיות רק הדדית. בעיניי
אני
הרגשתי והתמסרתי
All in