תקראו לי ליידי - הג'ינג'ית

הרבה זמן לא כתבתי.

ופתאום, זה מכה בך:

היום לבשתי את החולצה הירוקה,

החולצה האהובה.

זאת שאני לובשת כשאני עצובה או שמחה,

זאת שמחכה לעונה המתאימה.

אבל היום, כשהיא נלבשה,

משהו הרגיש לא כשורה.

היא הרגישה זרה, לא מוכרת.

כאילו מישהו השאיר בה חותם.

ניסיתי להבין מה כל כך מוזר,

היא נראית בסדר, אפילו נקייה.

ואז בנשימה של הרגע,

נזכרתי בכל מה שהיה.

החולצה, יש לה את הריח שלך.

כי שכחתי אותה במיטתך וכיבסת אותה לפעם הבאה.

ישבתי עוד כמה רגעים, מריחה את הריחות האחרונים.

תוהה אם אני רוצה לבכות או לצחוק.

בסוף קמתי בהפגנתיות,

זרקתי את החולצה לסל כביסה,

והחלפתי לחולצה של מארוול במקומה.

לפחות היא, לא מסריחה.