מחשבה כתומה

הבלוג הראשון שלי מוקדש לי האמיצה.

שיושבת מול המקלדת סמוקה.

עם מחשוף חצוף, שיער אסוף וחיוך פלרטטני.

מצפה לתת את כולי אך רגלי שלובות.

מתכופפת מעט קדימה שתוכל להציץ אל המחשוף, לעורר בך סקרנות, ולעורר בי ביטחון.

מכינה את הקרקע שיש בי שיגעון.

יש לי הרבה דברים שמחכים לצאת כמו בשורה משמחת, ופסקאות שמחכות להיחשף כמו מפשעה רותחת.

אך האמת היא שאני מפחדת,

וזה נראה לי חלק מהכיף.

אז בהצלחה לי ולכל מי שינסה להתעניין.

ולא אני לא תמיד חורזת,

וכן יהיה מעניין.

כן זה כתום גם למטה.