כמו איילה אני מדלגת מחדר לחדר בבית, מנסה למצוא תעסוקה, אבל התמונות, הדמיונות...
****
אני מזדרזת במדרגות של בית הזונות הפרטי שלנו. מאבדת נשימה משילוב של התרגשות וציפייה. אתה מחכה לי כבר בחדר. תמיד מחכה. אני נכנסת ומחייכת. כמה זמן עבר, אני חושבת לי בראש. לא שזה משנה משהו. אנחנו פה.
אנחנו נפגשים לתוך נשיקה עמוקה בלי מילים. הידיים שלך מקלפות ממני את שכבות הבד המיותר.
את העור שלי אתה רוצה.צריך.
אני מודעת למערומי, ומתכווצת קלות, מעולם לא הייתה לי בעיה עם ערום, בטח לא מולך. אבל אחרי תקופה כל כך ארוכה, העירום הזה מרגיש לי זר.
השפתיים שלך עדיין על שלי והיד שלך מטיילת לאורך גופי, אין שום אות לעתיד להגיע. העדינות הנעימה הזו משחררת אותי ואני כולי נתונה לתוך הרגע הזה מבלי בדל של מחשבה.
אתה עוצר ומעיף בי מבט, מחייך ומתיישב על המיטה. " בואי" אתה זורק לעברי, ואני נשכבת על ברכייך במקומי הטבעי.
היד שלך מתחילה להלום בישבני בקצב קבוע. אני סופרת עד חמישים בלב ותוהה לעצמי אם היום אצליח. חום גופי עולה, אני מבקשת להגביר את המזגן ואתה משיב בחיוב. חמישים מכות נוספות והעור שלי מאדים.
" במה נתחיל?" אתה ספק שואל ספק חושב.נותן לי שהות להסדיר נשימה אבל לא יותר מכך. " קיין" אני ממלמלת בלחש. " קיין?" אתה שואל בקול " זה מה שאת רוצה? " .
קיין. הכלי המשחית הנורא מכל. כך חשבתי בעבר. אין שורף ממנו. הפך להיות החביב עליי מול שאר מכשירי העינויים שפורשה מחזיק בתיקו.קיין.
" רחמים" חייכתי לעצמי בזמן שהמילים יצאו לי מהפה. שמעתי אותו, מחייך, שכן מעולם לא הכרתי קשוח ורחום ממנו.
ספרתי כמצופה. מבלי שנדרשתי לכך. דמעות חמות זלגו על לחיי, עם כל הצלפה. ספרתי מבלי לשים לב למספרים. ספרתי כי צריך וביקשתי את הכאב. הפוגות של אצבעות שחודרות לתוך גופי ללא מאמץ נתנו לי את הכוח להמשיך. כליי העינויים התחלפו. ואני, ספרתי. המוח שלי נדד למחוזות רחוקים, כשאני עגונה היטב בידיו החזקות, מתנתקת מעצמי ומרגישה רק את הנוכחות שלו. שקט מופתי מילא את נשמתי ורק קולות רחוקים של אנקות כאב ועונג הפציעו לעיתים. גמירה חזקה החזירה אותי אליו, אל חיוכו הכובש אל המציאות.
*****
מכורבלים אחד בשני, ראשי מונח על חזהו, רגלינו מלופפות, הוא מלטף את שיערי. זו התמונה שנגלתה לי מול הראי הענק שהוצב לצד המיטה. ללא שום עדות לסערה שהתחוללה במקום הזה רק לא מזמן.
הוא מדבר ואני מקשיבה למילים שלו. נושמת עמוק לתוכי את הריח שלו, רגע לפני פרידה כפויה לזמן לא ידוע.
תודה על הכמעט שנה, פורשה שלי.
