אורגזמה

חושבת עליך מצטמררת, מרטיבה מכוח המחשבה. לא מאוננת, מחכה לך. קצת משחקת, בכל זאת זאת אני. נטרפת מהמחשבה, עוד מעט, רק עוד קצת, אשאג את שמך בתשוקה.  

אם וכאשר נדבר

נפתח את כל הפצעים. נדבר את הכאב, הרצונות, המהווים. נדבר עבר, והווה ועתיד. נקשיב, נצחק, נבכה, ונשתוק, שתיקה ששווה יותר מ-1000 מילים.

אם וכאשר נחליט שנפגשים

נרגיש את הלב פועם על 2000. נספור את השעות והדקות. אני אחכה לאשמורת ראשונה ושניה ושלישית עד לבוקר  המיוחל, ואתה תספור את הדקות עד מאית השניה, כמו שרק אתה יודע. 

אם וכאשר נפגש

נצמד זו לזה כמו מגנט. אריח אותך ואנשום אותך ואגע בך עד כלות, ואתה תתרגש ותרעד ותענג ותתענג ולא תדע שובע. נסתכל זו לזה בעיניים, נתפלש בדמעותינו ונשבע  שמעתה והלאה אני לך ואתה לי. 

ואחרי שנתעלס ונתנשק ונחקור זה את זו כמו לא ידענו מעולם, נשכב חבוקים ומיוזעים, נאמר תודה וסליחה ומילות נחמה, יידע גופי, תדע נשמתי שאתה איתי, כי אתה שלך. 

למקום שהוא שלי, הבלוג שלי. לבטא את עצמי, לקרוא את עצמי. להעז ולכתוב את רחשי ליבי ולהרגיש טוב עם עצמי. לפחות כאן, באנונימיות חלקית. לפחות כאן להיות שלמה.

מכל השאר בא לי להקיא

מחפשת מילים שיצליחו לגעת, מחפשת בתוכי ולא מצליחה. שומעת שירים קוראת שירה, מחפשת משמעות במילים של אחרים. לפעמים מוצאת משפט שמתחבר בתוך הקשר אחר. מאמצת אותו אל ליבי לרגע ומשחררת. כלום לא מדבר אותי, מחליף את מילותיי. 

אני אישה של מילים, אבל עכשיו מרגישה נכה, מתוסכלת שלא מצליחה לדבר. אולי כי אין מי שיקשיב, אולי כי אפילו אני לא מצליחה. עוטפת את הלב באריזת מתנה, אבל ריקה. פשוט ריקה. 

תהה שנה בה החוויות יעלו על התסכולים

שנה בה הלמידה תהיה משמעותית

שנה של חברות וידידות 

שנת איזון והתקדמות

שנה טובה 🌷!

גב' בן דוד, אם את במקרה את כאן, דעי לך שליבי מתמלא רינה לקראת הראשון בספטמבר. וגם אם תהיה שביתה אין דבר. עוד כמה ימים בבית, אבל כבר בפאקינג ספטמבר! הקצה של הקצה, הסוף של סוף. 

שלהי החופש הגדול. חופש מייסר, מטלטל. סיוט ברחוב אלם, צ'אקי זו אני. מסתיימת תקופה, מתחילה חדשה.  אני לומדת להתגבר ולשחרר, לומדת לראות את עצמי,  לומדת לומר בקול את נבכי נפשי.  מקבלת מדבקה במחברת על עבודה יפה. מי אמר שאין שיעורי בית בחופשה? 

אז תגידי יפה, בחייאת יפה. עוד קצת שרירים, עוד כמה ימים. בסוף שתינו מייחלות לתחילת שנת הלימודים. להסתגלות מחודשת, לשגרה המבורכת, לילקוט מסודר ושקט ושלווה. עוד יבואו ימים טובים יותר. נסתכל בדיעבד על הקיץ שחלף לו בעצב, אך עם תחושת הקלה.

בואי יפה, אחרי שוך הסערה, נשתה קפה נאכל עוגה. נתחבק ונצחק גם נזיל דמעה. מחכה לך יפה. פאקינג תחילת שנה 🥲

תקציר:

רץ 

אוגר

מפנים

רץ. כל חייך אתה רץ. מהר, דוהר, אלוף. רץ מהר כדי לא להיפגע, כדי לא להגיע. האם אתה ראוי? האם זו בחירה או בריחה? ימים יגידו, עוד תדע.

אוגר. כל פגע שעובר חש ברמ"ח איבריך, מאמצו לליבך. כל גיץ רושף מצית מחדש את פגיעותך. דוקר מבחוץ דוקר מבפנים. פוגע בך הפגוע, הענשה עצמית אתה בעצמך.

מפנים? עם סימן שאלה. למדתי ממך, למדתי אותך. הפנמתי אני. עכשיו אתה

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר וְאֵינָם נַעֲנִים לִי,

הַמִּלִּים שֶׁבָּחַרְתִּי אֵינָן הַטּוֹבוֹת מִכֻּלָּן.

עֲמֻקִּים מִינֵי יָם הַסּוֹדוֹת שֶׁאֵינָם מוּבָנִים לִי,

שֶׁאוּלַי לֹא אָבִין, לֹא אָבִין לְעוֹלָם.

המרחק מ-א' ל-ב' נראה רחוק. לפעמים מרגיש כמו נצח. לעיתים נחווה כמו רגרסיה. החלום ושיברו, רעידת אדמה. היום הצלחתי לנוע במרחב, מחשבה שאתמול נראתה בלתי אפשרית פינתה את מקומה לנקודות קטנות של אור, גחליליות בעלטה.  סוף יום, בירה ותחושת סיפוק קלה. נעתי מנקודה לנקודה. התקדמתי ולו במעט. ערפיח שנמוג, תודעה שנפתחה.

מצפה לבאות, מאמינה בטוב. שלווה. 

אינטיליגטי או סתום

מדליק או חנון

שבלוני או מסעיר

שנון או צנון

מתחכם או ישיר

שבלול או מתמסר

פתוח או סוגר

אתה

אני אחרת. אני מרגישה. את האדם שנמצא מולי ולאחרונה גם את עצמי. יודעת לזהות, לרוב, לפי מספר מילים איך האדם חושב. איך רואה את העולם. מזהה שבלולים, צבים, חיות פצועות. אוהבת אותם במיוחד. את השבריריות, את החמלה שמתעוררת בי. את הנתינה.  הלוואי והיית רואה אותך כמו שאני. הלוואי והיית מבין אותך כמוני. לפעמים רוצה שיראו אותי כמו שאני רואה את עצמי. נקי, פשוט, מורכב. לפעמים שמחה שלא. לא כולם ראויים. 

אני אחרת, אני מרגישה. גם מרחוק. יודעת לדבר את הרגש. יכולה לדבר גם בשבילך. בוחרת לדבר בשמי, צריכה לדבר אותי. עדיין מרגישה.