תמיד נמשכתי לגבוהים. משהו באורך הזה, שגורם לי להרים את הראש כדי להסתכל להם בעיניים. משהו באיברים הארוכים האלו, שמתחילים ונגמרים הרבה אחרי שלי.
1.93. גבוה באופן מוגזם. תורן שנישא אל על. גורם לבטן שלי להתהפך, ללב שלי לפעום. אל תעשה כלום. תעמוד לידי, אני אפילו לא צריכה להסתכל עליך כדי להרגיש אותך. שב לידי, הראש שלך למעלה, כתפיים בגובה שש עשרה אלף רגל משלי. אוי אלוהים.
תשכב עליי. תן לי להרגיש את המשקל שלך כבד עליי. תן לי להרגיש את האורך של הרגל שלך שלא נגמרת. ללטף את הגב שלך, לאורך ולרוחב, לנגוס אותו עד שיגמר לי הרוק בחלל הפה. שוכבת עליך. מנסה להגיע לקצה, שלך פעם ללמעלה ופעם ללמטה. גם האצבעות ברגל שלך כל כך ארוכות, משתוקקת למצוץ אותן. תן לי להכניס את העקב הגדול שלך לפה שלי. תן לי להתעלס איתו. תן לי למרוח את הצוף שלי לאורך כל הרגל שלך. תרגיש כמה זה לא נגמר, שלי כמו שלך. תן לי להתחכך בך כמו חתולה מיוחמת. לחי על חזה יורדת בתנועות נחש אל הבטן למטה. ידיים אוחזות במותניים, עולות ויורדות בתנועה קיצבית, לשות אותך כמו חלה לשבת, צובטות ושורטות.
תן לי שעתיים, תן לי סופ"ש, תן לי לעמוד לידך ברחוב. בוא.