יש להם בית יפה, מסוגנן בטוב טעם. מרווח, מסודר, מזמין אורחים. את הבית שלי הוא מכיר היטב. את פינת האוכל, את הסלון, את המדרגות לקומה השניה, ובעיקר את חדר השינה. אח, אילו הקירות יכלו לדבר היו מספרים סיפורי זימה, איך נפתחתי אליו ופתחתי עליו טרפתי אותו כמו אריה בלי רחמים. נשכתי אותו ומשכתי אותו, החטפתי לו וינקתי ממנו, התפתלתי לצלילי חליל הקסם ונתתי את קצב התוף. הולם, פראי, יצרי.
נכנסת לבית שלהם, הנעים, המזמין. שלום שלום נעים מאוד, כמו זרים שלא נפגשו מעולם. המיטה רחבה והבגדים נושרים. ואני עומדת בהבטחתי ונוגעת בה בעדינות. מלטפת יד לכל אורכה, שד, פיטמה, והיא רכה ונעימה מתמכרת למגע שלי. היא מזמינה אותי לצלול לגן העדן שלה. הדגדגן שלה בולט כמו קורא לי לבוא ולנשוך, אבל אני מלקקת זיקוקים קטנים שהולכים וגדלים. אני פורסת את כל הלשון שלי ומכסה את כולה. הדגדגן קורץ לי ואני מוצצת אותו בחזרה. מלקקת את השפתיים החיצוניות, מתאפקת לא לנשוך, אבל היא כל כך עדינה. גם שנגעה בי, גם שליקקה אותי, הכל רך, מרפרף. כמו צמר גפן מתוק.
והוא? עליה ועליי. מזיין אותי מתנשק איתה. אני מלקקת לה והיא מוצצת אותו. חגיגת בשרים. ואני צריכה להתאפק. לא להשתולל עליו כמו שאני רוצה, כמו שאנחנו תמיד. מדי פעם מגניבה ביס קטן. מנסה לתפוס לו את האשכים שאני כל כך אוהבת בזמן שהוא בתוכה. אלוהים העמיד אותי במבחן היום, קיבלתי ציון מושלם.
מחכה לו מחר בבוקר, לזיון הסוער שלי, שלנו. האירוח היה למופת, אבל יצאתי רעבה.
