יש לי סשן אחד שאחד מהסימנים בו השאיר עליי צלקת.
סימן אחד בשד השמאלי.
סימן ממש על הגבול עם עטרת הפטמה.
הוא בהיר ומוארך ודק.
כמעט בלתי אפשרי לזהות אותו.
אבל הוא שם.
אני רואה אותו כל הזמן.
אני גם זוכרת את הקיין שהשאיר אותו עליי.
ואני זוכרת את החיה שעשתה לי את זה.
תביני, פיה קטנה. לא רק הגוף שלנו מסתמן.
תביני, פיה קטנה, גם הנפש והמוח מסתמנים.
תבינו, קוראיםות יקריםות, לא רק הגוף יכול להיות מסומן, מדמם ופצוע עד למצב שאי אפשר יותר לזהות אותו.
גם המוח יכול להגיע למצב הזה.
תביני, ילדה מתוקה. תביני שאם הם מכניסים את המלתעות שלהם מספיק עמוק למוח, אם גורמים לך לפקפק מספיק פעמים במה שאת מרגישה וחושבת, תביני שגם זה משאיר את החותם שלו.
תביני, תביני שהמוח שלך פצוע ומדמם ובלתי ניתן לזיהוי כי התעללו בו כ"כ הרבה שהוא לא זוכר יותר מה ימין ומה שמאל, מה טוב ומה רע, מי היית לפני שהמלתעות חדרו אותו כ"כ עמוק וחוזר חלילה עד אינסוף.
תביני, זה הגיוני שהראש שלך לא מרגיש שלך.
תביני, זה כמו לא לזהות את עצמך במראה מרוב חבורות, סימנים ופצעים מדממים.
תביני פיה קטנה ותמימה, הסימנים שהם עשו לך בנפש מדממים. הם ישאירו צלקות עמוקות.
את זוכרת כמה את אוהבת קעקועים? את יודעת שרק מעטים המקעקעים שיודעים לעבוד על רקמה צלקתית? הם מעטים. לא הרבה יודעים לעבוד על עור מצולק.
אבל תביני שמש קטנה, את לא כולם. את מיוחדת. את עברת בגיהינום בכל היקומים הקיימים ונשארת בחיים. אנשי חושך ורוע גנבו לך את הראש, את הנפש, את הגוף ונשארת בחיים.
שתדעי לך פיה מנצנצת, שתדעי לך שלמרות שאת בטוחה שאת עדיין בתוך מבוך הערפל המכאיב כ"כ ואת מרגישה שלעולם לא תצליחי למצוא את האור שוב, שתדעי לך שאת נועדת להיות בעצמך שמש.
את נועדת להיות פיית אור שמפזרת את חיוכי הנצנצים שלה לכל עבר עד שלא תישאר פינת חושך וכאב בשום יקום.
אני מצטערת שלא שמרתי עלייך יותר פיית שמש קטנה.
אני מצטערת שנתתי להם להשאיר סימנים בנפש שלך.
