אז למה חפרתי לכםן על CNC בפוסט הקודם?
לפני שנה גיליתי שזה ממש מושך אותי. הייתי בזמנו עם מישהו שבטחתי בו ויצא לי לחוות את זה כמה פעמים והיה מוצלח ולא מטרגר.
השולטים שלי הם באסכולה שנזהרת מאוד בנושא הזה ולא מתעסקים בו עם כל נשלטת ואני מכבדת את זה.
ממש בתחילת המלחמה התחלתי לדבר עם מישהו מהטינדר, חמוד כזה שמבוגר ממני באיזה 20 שנה, גרוש עם שלושה ילדים מתוקים. הוא גוייס למילואים קרביים ומן הסתם הקשר התמסמס. מידי פעם הוא צף ושלח הודעה אבל זה לא התקדם הרבה מעבר. לפני חודשיים דיברנו קצת יותר וגילינו על זה ששנינו סובלים מפוסט טראומה, דיברנו על זה לא מעט והוא היה מלא ידע בנושא. השיחה התגלגלה והגענו לדבר על DDLG ו-CNC שמבחינתי יכולים להיות משיקים כל עוד מי שאיתי יודע מה הוא עושה.
התברר שיש בינינו הרבה מאוד דמיון ושאנחנו מחפשים סוג קשר דומה. מהרגע שגילינו את זה השיחות לא עצרו. יצא במזל (או שלא) שהייתה לו משימה קרוב לאיפה שאני גרה, קבענו להיפגש כשהוא יסיים. המשימה התעכבה והשעה 23:30 הגיעה, אבל רצינו לפחות להיפגש לחיבוק ולראות אם יש חיבור ראשוני.
משהו שכדאי שתדעו עליי: מעבר לטראומות שכבר רשמתי עליהן כאן, אני מאוד חרדה לפרטיות שלי. משמע - אני לא נפגשת עם אנשים שאני לא מכירה בדירה שלי. ומעבר לזה, אני יודעת שקשה לי להגיד לא ולכן אני לא רוצה להיכנס לסיטואציה שבה אני אצטרך להעיף מישהו מהדירה שלי. זה מתכון לחרדות.
אבל איתו זה הרגיש לי נכון. סיכמנו מראש שלא יהיה כלום, גם קיבלתי מחזור באותו יום והיו לי התקפי כאב + התחלתי להיות חולה ככה שממש לא הייתי במצב לשום דבר. אז שנינו היינו בידיעה שלא יקרה כלום ואנחנו רק מתחבקים ומדברים כמה דקות.
הוא הגיע אליי ושנינו בהתרגשות, הוא מחבק אותי והחיבוק שלו עוטף ונעים וצמוד ואני לא מפחדת. הוא מסתכל עליי ואני מחייכת במבוכה. הוא נעים לי. הצעתי לו לעלות אליי כדי לשתות משהו והצעתי לו להתקלח כי הוא היה 24 שעות בשטח בלי מקלחת. הוא הסכים ועלינו אליי, הוא הסתכל עליי במבט רך ללא הפסקה ואני הרגשתי חמימות נעימה.
גירשתי אותו למקלחת ושמעתי אותו מתגלח אבל לא ייחסתי לזה חשיבות כי חשבתי שהוא צריך לחזור לשטח ושלא תהיה לו הזדמנות. הוא התקלח מלא מלא זמן וחשבתי שהוא פשוט מתענג על ההזדמנות למקלחת נורמלית. בדיעבד התברר לי שהוא התגלח, גילח את הביצים והתחקן. הוא התכונן לזה.
הוא יצא ואמר שהוא הביא איתו ממסי (שילוב של קוק ואמדי). אמרתי לו שאני לא רוצה אבל שהוא יכול. היה לי כ"כ נעים איתו שלא היה אכפת לי שיישאר לישון אם הוא רוצה, שזה משהו שאני לא נותנת לאף אחד. זה כמה היה לי נעים ורגוע איתו.
הוא מסניף כמה שורות ואז מלטף אותי והכל נעים ולא מפחיד. עוד כמה שורות. הוא מוציא שמן קוקוס. אני מחייכת, חושבת שהוא מתכוון להציע לי מסאז'.
קאט - 45 דקות מאוחר יותר:
הוא מזיין לי את הגרון, אומר לי להכניס לו אצבעות לתחת ולזיין אותו (משהו שדורש מבחינתי הרבה היכרות מקדימה ורמת אינטימיות גבוהה), מזיין אותי אנאלית, סוטר לי, מושך אותי חזק אליו, מכאיב לי, נושך אותי בכל מקום כולל בפנים, ממשיך לזיין אותי אנאלית יותר ויותר חזק. אני מייבבת בכאב בזמן שהוא אומר לי משפטים כמו "לאבא אין ברירה, הוא חייב לאנוס אותך" או "אסור שישמעו אותך" או "זה לא משנה שכואב, אבא צריך להיות מרוצה". הרוב מקוטע לי. לא הצלחתי להכיל את הסיטואציה. אני זוכרת שאמרתי לא, אני זוכרת שכאב לי בקיצוניות וכ"כ רציתי שהוא יגמור, אני זוכרת שניסיתי להרפות כדי שיכאב פחות אבל זה לא עזר, אבל אני בעיקר זוכרת שהוא לא שאל אותי.
הוא עצר רק כשהתחלתי לבכות.
רק רציתי שילך, ובמקום להתנצל ולהזדיין לי מהדירה, הוא עשה לי מניפולציות והיה עצובי ומסכני כדי שאתן לו להישאר. הוא ביקש שאעזור לו לגמור ואני מזמן מנותקת, אני בדיסוציאציה מוחלטת. אני מסכימה רק כדי שיניח לי כבר. הוא ממשיך עם קריאות "מאמי שלי, אין לי ברירה אלא לאנוס אותך, מאמי שלי" ועוד ועוד ועוד. לקח לו נצח לגמור. הוא גמר בפה שלי.
הכל כאב לי ונכנסתי לישון. ידעתי שלא אירדם אבל לפחות להעמיד פנים כדי שיניח לי.
הוא ממשיך להוריד שורות. כנראה שלא הספיק לו והוא המשיך לשפשף את עצמו. אני חולה ומנסה לישון והוא משפשף את עצמו במשך שעות על גבי שעות בזמן שהוא אומר "כן מאמי שלי, כן". אני רק מתפללת שיגמור כבר. הריח של השמן קוקוס, הקריאות שלו, הרעש שלו משפשף את עצמו, הם רודפים אותי.
אחרי שגמר הוא נכנס לישון ואני הסתובבתי בדירה חולה, מטורגרת וכואבת. רק רוצה שילך כבר. לא יודעת איך להעיר אותו. לא יודעת איך מגרשים מישהו. הוא גם היה עם אקדח וM16 ואני פיזית פחדתי. חששתי שאם אעיר אותו ואגיד לו ללכת הוא יעשה לי משהו. עוד משהו.
קאט - שבועיים אחרי:
אני נפגשת עם הפסיכיאטרית ומספרת לה שאני כבר שבועיים חוטפת התקפי חרדה ופלשבקים מזעזעים, כבר שבועיים שאני לא מצליחה לתפקד, כבר שבועיים שאני לא מרגישה בטוחה בדירה שלי, שאני בודקת 10 פעמים בשעה שהדלת נעולה, שכבר שבועיים יש לי מחשבות אובדניות לראשונה בחיי. אני מספרת לה מה הוא עשה. היא אומרת לי שזה אונס אלים.
קאט - היום:
עדיין יש לי מחשבות אובדניות, אני עדיין קופצת בכל פעם שמישהו דופק לי בדלת, אני עדיין מפחדת למצוא אותו ליד הדלת שלי כשאני חוזרת מהעבודה, אני עדיין בודקת אם הדלת נעולה בלי הפסקה, אני בקושי מתפקדת בעבודה, אני מפחדת כל הזמן, אני עדיין מנסה להבהיר לעצמי שזה אונס. אחרי שהדגשתי בפניו שאני לא רוצה שיהיה כלום, אחרי שהוא הבטיח שלא ניסחף ושזו תהיה היכרות רכה ואינטימית, אחרי שהוא לא קיבל שום הסכמה או אישור ובכלל לא ביקש, אחרי שהוא אמר את המשפטים המזעזעים האלה למישהי שהוא הרגע פגש. אני עדיין צריכה להזכיר לעצמי שלא משנה אם לא התנגדתי פיזית, שלא משנה שלא צרחתי ונאבקתי, שלא משנה שהייתי מנותקת. אני עדיין צריכה להזכיר לעצמי שאם אין הסכמה זה אונס. אם אנחנו לא מכירים זה לא CNC. כי אם אין הסכמה זה לא יכול להיות ''בהסכמה לא בהסכמה". שאם הוא אומר משפטים כמו "אין לי ברירה, אני חייב לאנוס אותך" כשהוא הרגע פגש אותי, זה לא משחק, זה אונס.
אני עדיין צריכה להזכיר לעצמי שמישהו שמתחקן ומתגלח אצלי בדירה התכונן לעשות בי דברים. אני צריכה להזכיר לעצמי שלא הגיוני שהרגשתי כ"כ לא מוגנת בדירה שלי. שלא הגיוני שהוא השאיר לי סימנים סגולים בפנים(!!!!) בלי שום הסכמה. שלא הגיוני שהוא לא עצר אחרי ה"לא" הראשון שאמרתי. שלא הגיוני להגיד דברים כאלה מזעזעים.
אני עדיין צריכה להזכיר לעצמי שלמרות שיש דבר כזה שנקרא CNC, לא הייתה לו הצדקה לאנוס אותי ולמסגר את זה כאקט בהסכמה.
אז למה חפרתי לכםן על CNC? כדי שתראו איך הסכמה לא נראית. כדי שתראו כמה זה חשוב להכיר באופן עמוק ובלתי מתפשר לפני שבכלל מתחילים לעסוק בזה. כדי שתראו שאף מסגרת בדסמית שאמורה לדאוג שהכל יהיה בהסכמה לא תגן עליכםן.
לפני חודש וחצי נאנסתי. לא בהסכמה.
