היא הכירה אותו ממש פה, הופנטה מהכתיבה ומייד רצתה עוד. ניסתה את מזלה והצליחה עד מאוד.
הוא היה דאדי ודום והכל הגיע לו כ"כ בקלות, השיחות עברו בכזו נעימות וקלילות והיא פשוט התמכרה במהירות.
הקשר פרח והיא בטחה בו יותר, את השדים שלה חשפה, את הטראומות פתחה, את החרדות שיתפה ואת הפנטזיות פרסה וצחקקה ונזלה. לאט לאט הוא ידע הכל, הוא הדאדי שלה, המושלם מכל!
בינתיים הם רק מתכתבים מדברים משתפים מכירים מתחרמנים. היא מעדכנת אותו בהכל, הוא מחבק מרחוק, מלטף ומרגיע ומעניש ומשכיב לישון.
היא כבר לא כ"כ תמימה, החומות שלה גבוהות, האזהרות שלה לא מניחות, החרדות לא רגועות.
אך הוא יודע ומקבל ומכיל ומחבק ולא מלחיץ ולא חונק ורק נמצא ונותן לה להתאפק להתפרק לשתף לפחד, הוא פה הוא לא בורח זה מקום בטוח.
היא אפילו קוראת לו אבא, זה מטורף ומשוגע, איזו הזיה.
הם קובעים להיפגש הם מדברים על הגבולות, היא מדברת על נשיקות ואז גם על אנאלי וכמובן גם על קונדום. פתאום הוא נאלם, קצת מתחיל להסביר שעם קונדום הוא לא רואה טעם. היא מסבירה שהיא מבינה, היא מבינה את הקושי. אבל זה חרדות וגלולות ומחלות ואי אפשר. הוא מבין ומקבל ורק מוסיף משפט אחד, הוא מקווה שיעמוד לו על אף הגבול המר.
הם נפגשים ואיזה אושר הם פנים אל פנים, היא בין הרגליים שלו סוף סוף והיא צמודה אל הירך על הזין אל כולו היא שלו. הוא מלטף ומחבק ומנחם וזה סוף סוף כאן.
היא מבקשת למצוץ לו הוא מוריד את המכנסיים, היא משקיעה טוב טוב כמו שלימד האדון החסוי את הזונה. בשלב מסויים הם על המיטה, הוא מצליף לה ומכאיב לה והיא שמחה, האצבעות שלו בתוכה והראש כבר מסתובב, כן אבא ככה אבא עוד אבא בבקשה אבא היא ממלמלת בעונג
ואז הוא שם קונדום והיא מחייכת, הראש שלה קצת עיסה מרוב שהיא מעונגת, הוא חודר והיא גונחת נאנחת מנשמות מתענגת אבל רגע משהו לא נראה לה והתחושה פתאום זרה לה
התחושה פתאום מרגישה לה קצת יותר מידי Raw, האם הורדת את הקונדום בלי לשאול?
"רק קצת, אני רק רוצה להרגיש קצת בלי, לא עומד לי"
לא לא לא לא לא היא מבקשת, להגיד לא היא כבר בקושי מסוגלת, בבקשה אל תהיה בלי קונדום היא מרגישה שהיא מתחננת
ואז היא מבקשת משהו קיצוני, היא מבקשת שיחדור אליה בחור האחורי. היא כ"כ מפחדת להיכנס להיריון, בשלב הזה כבר לא יודעת אם יש היגיון. עכשיו היא נושאת ונותנת על הגוף שלה, אין לה ברירה, הוא לא הקשיב לה
הוא מנסה לחדור, אין חומר סיכה
הכאב הכאב הכאב הכאב
היא למדה מזה דבר אחד בלבד, הלא שלה לא שווה שום דבר בכלל, אם הוא ירצה הוא ייקח ואז יצדיק את מעשיו.
ויום למחרת היא בקושי תפקדה, מחפשת בכמה פארמים את הגלולה. חודשים אחרי והיא עדיין נבדקת, לכל המחלות שאולי בהן מודבקת.
היא כבר לא בתולה, היא השתפרה, היא חידדה, למדה להציב את גבולותיה, למדה להגיד לא בזמן אמת, היא השתפרה.
היא כבר לא ילדה, מסתבר שהיא פיסת אשפה שכל אדם עושה בה כרצונו וזורק אותה לדרכה
