מה שמגניב בעבודה הקודמת שלי, זה שהאנשים טובים. פשוט כיף איתם. אתמול הגבוה שלי עבד ובערב התקשר להגיד שהולכים לשתות אחרי המשמרת. שתיתי קפה כדי לנסות להתגבר על העייפות, זה לא ממש עבד, אבל איך שראיתי אותו התעוררתי. ממש מדע מדויק, ההשפעה שלו. זה כמו סמים- לראות אותו מעיר אותי, הנשיקות שלו עושות חיוך והחיבוקים מרגיעים.
ואם בד"כ אני קיטשית קצת, כשאני שותה זה יותר, ובזמן האחרון אני גם לא הכי נחמדה ומרגישה רחוקה מידי, אז ביקשתי קצת קיטש.
זה בא לו לבד לפעמים, לא הרבה, זו בקשה לא ממש טובה. הוא אומר לי הרבה שאני בובה יפה. גם עכשיו אמר. אבל גם אמר
"בובה יפה בבעלותי"
לא הקיטש שציפיתי לו, אבל נמסתי. אמרתי לו שנהיה לי חם. אז ככה ליד כולם, מתחת לשולחן, הוא שלח יד "לבדוק כמה חם"
לא יודעת איך להעביר, דברים שאין להם מילים. דברים כל כך לא מוחשיים. ובני אדם ממציאים מילים, שמנסות להסביר, אבל לא באמת מבינים אותן. ואצל כל אחד הן מקבלות משמעות אחרת ואולי משתמשים בהן סתם, ואולי גם הן מוערכות יתר על המידה.
כל כך מקווה שהוא רואה בעיניים.
לפני 16 שנים. 12 באוקטובר 2008 בשעה 10:45
