תמיד הציק לי עניין הגודל
לא הגודל שלי- עם זה אני דווקא סבבה לגמרי
הגודל של הציצים שלי..
יותר נכון חוסר הגודל שלהם...
ועכשיו היתה התכנית של עדי אשכנזי. וכל הנשים השמחות האלו שמסבירות למה כן כדאי. מישהי שמשווה את זה ללהתאפר בבוקר, לסדר ציפורניים ולצבוע את השיער כדי להרגיש טוב. מישהי עם ציצי לא קטן בעליל שהולכת להגדיל אותו עוד קצת. זה סקסי. זה מושך. סקסי. סקסי. סקסי...
חשוב לי להרגיש טוב עם עצמי, להרגיש מושכת. וציצי יעזור לי.
אבל אולי בעצם זה רק כי הסביבה טוענת ככה? אולי אם זה לא היה כל הזמן מסביב היה לי פחות אכפת מזה? אם האופנה היתה טוענת אחרת? ואם מסתכלים ושואלים את הסביבה, אז מה עם אלו שכן אוהבים אותי ככה?
ובכלל...זה מה שיעשה אותי מאושרת? נגיד והיה לי כסף ובטחון והייתי שלמה עם ההחלטה והולכת לפתוח ולדחוף סיליקון, זה מה שיסדר הכל?
רוצה או לא רוצה?
בינתיים זה רק בתיאוריה. יש סדר עדיפויות לכסף, וזה לא בראש מעייני. אבל אם היה לי כסף? זה שווה את זה? זה יעזור? זה מה שחשוב?
לפני 16 שנים. 13 באוקטובר 2008 בשעה 20:32
