תמיד פינטזתי על בית, קומה אחת, רחוק. באיזה מושב בצפון כנראה כי זה ירוק וקרוב למסלולים שווים. או בשרון כי זה עדיין מושב, אמנם בלי נופים אבל קרוב מספיק למרכז כי זה נוח.
כבר תכננתי בערך איך אצבע את הקירות (יש שם ירוק וכתום), ושיהיו הרבה בדים ונרות. ויהיה לי חדר לתפירה. ויהיה לי חדר ארונות.
וכל פעם שדיברתי על זה, זה היה בלשון יחיד. "בבית שלי". ידעתי שיהיה נחמד אם גם הוא יהיה בבית שלי ושיהיה שלנו, אבל להגיד את זה בקול זה יותר מידי. והוא הלך עם זה, וגם דיבר בלשון יחיד למרות שדיברנו בערך על אותם הדברים. בגללו הפנטזיה שלי על בית בצפון קיבלה הפנייה לאזור קצת יותר מרכזי ובגללי הוא שקל את הצבעים המזעזעים על הקירות. אני הסכמתי שתהיה לו לנדקרוזר קצרה למרות חיבתי לפג'רו והוא הציע שתהיה לי חיפושית חדשה וקטנטנה.
אבל היום היתה לו קצת פליטת פה, כשישבנו בחצר על הנדנדה, ליד הכלוב של התוכים, שותים קפה של בוקר. הוא אמר שנגור במושב בצפון קרוב לאיזה שוק כדי שיהיה לי איפה לקנות את כל השטויות והפעמוני רוח שאני רוצה...
עשיתי כאילו לא יחסיתי חשיבות רבה למילה "נגור" אבל ייחסתי, וגם הוא שם לב שאמר ככה.
וגם לפני כמה ימים, בחוות התוכים, החלטתי שכפר הס הוא מקום נהדר לגור בו והשתעשענו במחשבה שאם אגור שם כדאי לקחת כלוב אחד מהחווה גם בשבילי... (כמה חבל שזה לא באמת יקרה)
ד"א, חלק מהפנטזיה היא שאתפור לפי הזמנה, בין היתר בגדי פטיש אבל בעיקר שנטי. אז תזכרו אותי
לפני 16 שנים. 18 באוקטובר 2008 בשעה 12:39
