מאתמול אני על גלגל ענק לא יציב. משעמם, כיף, ויום שלם של דמעות שנפסקו רק ברגע שנרדמתי לעוד כמה שעות.
כל כך רציתי להרוס, לשבור, לשרוף, להוציא את כל ההרגשה הזאתי ולהתפרק. להתמוטט, ושיכאב לי באמת, בצורה הלא טובה, בצורה שתפיל אותי ותשתק אותי, שאולי ככה האנרגיות הרעות יצאו החוצה. או לפחות יקבלו צורה מוחשית יותר.
אני לא יכולה יותר, אני רוצה ללכת מפה. לברוח מכל כך הרבה דברים.
הוא היה איתי, כשהתעורר כבר הספקתי להתבוסס בחומצה הרעילה שאכלה אותי מבפנים אחרי הויכוח שהתחיל את הכל.
ואני פוחדת לפעמים שלא מגיע לי. שהוא כזה מקסים, שהחיבוק שלו כל כך ממלא ועוטף ומבריא וטוב מידי בשבילי. ושמתישהו אהרוס גם את זה, או כי אני פשוט דפוקה והורסת ומתרחקת מהכל או בכוונה כי ארגיש שלא מגיע לו לסבול את השטויות שלי.
אני הולכת לישון עוד. עד שהוא יבוא. כאילו לא ישנתי מספיק היום...
לפני 15 שנים. 17 באוקטובר 2008 בשעה 20:56
