הצלצול בדלת העיר אותי בבוקר, הוא בא מוקדם כדי לפצות על שלא ישן איתי בלילה למרות שבהתחלה אמר שיבוא.
העיר אותי יפה, שתינו קפה וארוחת בוקר קלה, ויצאנו.
הלכנו לראות תוכים, כי לפני כמה זמן אמר שהוא רוצה. כאלו חמודים! אני חושבת שעל חצי מהתוכים שם אמרתי שאני רוצה. אפילו על הלטאה שרצה על העפר בדרך לשם אמרתי שאני רוצה!!!
אחר כך עצרנו ביער לפיקניק ומישמוש. בגלל שהיה לנו הרבה זמן מיותר הוא עשה קצת מסג', אבל דרש שאוריד חולצה קודם. ולמרות שהיער ריק היה לי קצת קשה, אבל מה מפונקת כמוני לא תעשה בשביל שהוא יגע בי? אחר כך ביקשתי שיספר סיפור- בהשראת היער שאנחנו בו. לא היו לו רעיונות, ולי היה רעיון והוא לא הרשה לי לשים את החולצה חזרה עד שאספר, אבל אני לא טובה במילים בגלל המבוכה והרסתי קצת. אמרתי לו שאכתוב וזה ישמע טוב יותר. בראש שלי הסיפור דווקא היה מאוד יפה...
המשמוש הפך לפלישות ציבוריות שאם לא הרתיעה שלי ממקומות ציבוריים וחוסר הריכוז שיפריע לי, מזמן הייתי מבקשת שיגרור אותי ליער.
אחר כך המשכנו לפסטיבל בירה, שתיתי המון בירה לא משומרת וחזקה נורא, וביציאה היה דוכן מכירת סירים ומחבתות יצוקים שלהפתעתי עניינו אותי נורא. אני רוצה כלי בישול ואוכל מגניבים וצבעוניים!!
בדרך חזרה, קצת אחרי שראיתי את השילוט לכיוון היער בו היינו מוקדם יותר, הוא אותת. נבהלתי כל כך. כן? לא? הוא לוקח את הסיפור שלי הלאה? אני רוצה את זה או לא? כמה מהפנטזיה אני רוצה שישאר בראש וכמה שיתממש?
ואחרי הפניה הוא המשיך. הוא לא אותת אלא רק הדליק אורות. רק בבית סיפרתי לו שחשבתי על זה.
כל הדררך הוא דחף ידיים ומישש. כשהגענו הוא פשוט העיף אותי אל המיטה וזיין, מזיז לאן שרוצה, כבר הייתי כל כך רטובה מהדרך והכוחניות הזו שלו הייתה מתאימה כל כך...
אני הולכת לישון. עייפה, עם אדי אלכוהול בראש, ומרוצה:)
לפני 15 שנים. 15 באוקטובר 2008 בשעה 21:24
