כמה שאני עייפה... קשה לי לא לישון וללכת לעבודה הזו. זו עבודה שדורשת ריכוז, המון המון אנרגיה, סבלנות, וכשעייפים אי אפשר העביר את היום, זה קשה...!
אתמול היינו ביומולדת של ידידה שלו מהלימודים. בהתחלה אמרתי שאני מוותרת כי מה לי ולחברים שלו מהלימודים? גם ככה קשה לי עם אנשים חדשים, ועוד קבוצה ולא אחד או שניים, ועוד סטודנטים למשפטים.... איכסה.
אבל יאללה, הגיע הזמן לראות מי השמות שאני שומעת. וגם בא לי לצאת קצת לשנות מצברוח. ובירה...
אבל למה לעזאזל, למה אנשים מסתובבים מלא זמן לחפש חנייה, מתייאשים ומחכים בתור לחניון, משלמים לחניון, נכנסים למקום שאי אפשר בלי להזמין מראש?
וזה לא הסוף
אחרי שסוף סוף נכנסים עייפים מההליכה מהחניון הרחוק על עקבים, מגלים מקום מלא עשן, אין מקום לשבת ולהנות מהבירה, אין אפשרות לדבר כי המוזיקה נורא חזקה, אין אפשרות לרקוד כי נורא צפוף, ופשוט עומדים בלי מקום לזוז בלי לתקוע למישהו מרפק/לשפוך על מישהו בירה/לדרוך על מישהו. ואז גם איזה אור מגיע משום מקום ומסנוור נורא עד שבא לבכות, כאילו הפליקר התקלקל ומישהו מנסה לתקן אותו ע"י חיבור ישיר לתחנת כוח אישית. והעיניים כבר שורפות נורא מהעשן אז כבר אי אפשר לראות כלום.
המסקנה שלי לערב הנ"ל הייתה-
אם שומעים הרבה על מקום מסויים, שהוא (נכון לאותה שנייה מדוברת) הלהיט
כנראה אני הולכת לסבול
לגבוה לפחות היה קצת אויר ופחות עשן בעיניים במרומי פרצופו.... אני הרגשתי כאילו מטביעים אותי בבריכת אנשים ריקים וסיגריות.
לפני 16 שנים. 31 באוקטובר 2008 בשעה 12:28