אתמול, לא זוכרת למה, הוא דיבר שטויות, או שפשוט לא הפסיק לנשוך אותי, אז אמרתי שבסוף אשים לו בפה את הכדור הזה הרך שלוחצים כדי להוציא עצבים (שלא להיות בוטה ולומר גאג). אז הוא החזיר לי בניסיונות שונים שבאו לבדוק איך פחות נוח לי ויוצאות ממני פחות הברות שנשמעות מצחיק. כלי המחקר היה כף היד שלו בוריאציות שונות ותנוחות גוף בלי אפשריות שלי.
אחרי שנמאס לו מהצעצוע הוא השאיר אותי עם הפנים במיטה ואני ילדה טובה אז לא קמתי, וחזר עם האזיקים שהוא אוהב. וגם אני. אחרי עוד קצת משחקים הביא גם סרט שיער שאני שומרת למרות שהשיער שלי קצר נורא כבר המון זמן, רק מהסיבות האלו. עזר לי לעמוד.. והשאיר אותי באמצע החדר בלי לעשות כלום חוץ ממידי פעם להעיר לי שאעמוד זקוף.
הוא מתפתח לו,מאפשר לעצמו, ואני מאמינה שלא רק בגללי כי אם זה לא היה שם, אז זה לא. אבל זה שם, והוא לאט לאט מוצא את הדרכים המתאימות. משאיר אותי חסרת אונים ובציפיה. ואני רק רוצה עוד.
הוא אפילו היה מתחשב וכשהוריד אותי על 4 כדי לזיין אותי שם לי את הכרית הענקית שמספיק גדולה לברכיים ולראש שלי.
===================================================
היום כשדיברנו על האם אעבוד בחנוכה או לא, אני חשבתי על לא לעבוד כדי לסיים את העבודות הגשה ואולי כן לעבוד כי זה יותר כסף. הוא הציע שלא. אני לא חושבת שהיה קשר לעבודות ההגשה שלי כי הוא לא הסביר ורק אמר לא, וכי הוא דבק בדעתו גם כשהסברתי שגם ככה לא כל היום אלמד אז מה אכפת לי לעבוד כמה שעות ביום. אבל אולי אני סתם מדמיינת. לא רוצה לפתח תקוות ולהתאכזב. אודיע לכם אם יהיה משהו מעניין בחנוכה.
לפני 15 שנים. 26 בנובמבר 2008 בשעה 20:49