פתחו איזה מקום חדש, ואנחנו ממש ממש מקווים שישאר פתוח כי הוא חמוד, ויש שם אנשים נחמדים, וגם הבעלים נחמדים, והוא קרוב
אז כדי לעזור להשאיר את המקום עובד, חוץ מלפרסם ולהגיד לאנשים טובים לבוא לשם, הגבוה שלי וידיד שלו הציעו לתקלט אצלם חינם אין כסף לכבוד יום ההולדת חודש. היה ממש ממש כיף.
עכשיו גם רוצים שהם יתקלטו במכון הטכנולוגי באיזו מסיבה שלהם, ממש ממש שמחתי בשבילו
ובמקרה, צלצלו קודם לשאול אם יום חמישי מתאים לו.
אמרתי שילך, גם ככה אני הולכת מהעבודה ללימודים, ואז הביתה כי כמו בכל יום הולדת נשב כולנו, ההורים אחי ואחותי, נשתה משהו חם ועוגה (נראה לי שיום ההולדת שלי זה היחיד שאני לא מכינה עוגה...ולא כי אני רוצה שיקנו). ואני גם ככה לא רוצה יום הולדת, ובטח אהיה מבואסת ולא נחמדה אז שיתקלט. הוא לא הסכים וקצת צחק עלי... למרות שאמרתי, בטח אם היה מקשיב לי רק הייתי מתבאסת יותר. אבל יודעת שזה כי אני אמרתי.
אבל כל זה לא חשוב, לא כרגע. מה שחשוב זה, שכשיצאנו מהחדר כושר, הוא אמר לי שרצה להפתיע אותי, אבל אי אפשר כי זה דורש תכנון אז יאמר לי עכשיו.
הוא הזמין כרטיסים לסוף שבוע בפראג.
אחרי כמה שניות ששאלתי אם הוא רציני, שלא מצאתי מילים, שהתבלבלתי ועוד, קפצתי עליו כל כך.
הוא הדבר האמיתי.
שאני כותבת את זה זה שונה מאיך שאני חושבת. לא יודעת להסביר..
הוא פשוט...גורם לי להרגיש דברים שלא ידעתי שאפשר.
עוגן למציאות כשאני מדמיינת מציאויות שפוגעות בי
וסמי הרגעה כשהמציאות הזו קשה לי מידי
הוא האדם שאני לא יכולה לדמיין אותי בלעדיו.
הוא מרגיע ומצחיק וגם אם יש משהו שמציק לי אז אני יודעת שאני יכולה להגיד
הוא מקבל אותי כמו שאני ואני אותו
הוא תמיד שם בשבילי
ואני יודעת משהו שלא חשבתי שקיים, שאני רוצה להיות גם בשבילו, שאני יכולה.
ויש לי דמעות.. אני לא בטוחה למה
לפני 15 שנים. 7 בדצמבר 2008 בשעה 19:08
