בא לי לבכות. הבחורה הזו רק מלחיצה אותי יותר.
מה, אני לא יודעת שאין זמן? מה, אני לא יודעת שהמרצה הזו לא עושה את חלקה וממש ממש לא עוזרת לנו לסיים?
אני לא רוצה לסיים?
היא מתלוננת ומתלוננת, ההיא לא בסדר ואיך יכולה ובלה בלה בלה, וכמה פעמים כבר אמרתי לה- אני יודעת!! אני מסכימה איתך, לגמרי! אבל מה הלאה? עד שהיא, החצופה, באה אלי התלונה שהיא לא יכולה לתת לי את התשובות.
מותק.. זה לא שלא אשמח לקבל תשובות, אבל לא ביקשתי ממך תשובות. ביקשתי שנמשיך הלאה ונראה מה כן (!) אפשר לעשות...
אני עצבנית
-----------------------------------------------
אמא שלי רצתה להראות שגם היא מכינה אוכל, וכמעט שרפה את הבית כששכחה את התפוח אדמה והטופו בתנור שעות, מה שאומר, כן כן, שהיא שרפה לי את הטופו!
-----------------------------------------------
כמה שהגבוה המקסים שלי, האיש הכי מתוק בעולם, רצה שאשמח ממתנת היומולדת שלי, פתאום קשה לי. אני לחוצה מידי עכשיו והטיול לוקח 4 ימים קריטיים מהזמן להכנת העבודות, ועוד זמן שבטח אארגן תיק לחורף הקפוא שיש שם..... ואני לא נחמד בעליל.
אל דאגה, הוא לא יודע את זה. ומקווה שלא ידע ושעד שתאריך הטיסה יגיע ארגע קצת...
כבר השלמתי עם הקנסות שאשלם על איחור בהגשת הסמינריונים, אבל זה עדיין לא כיף. זה המון כסף, עוד זמן של לחץ שאני רוצה שירד מעלי, ואני פשוט כנראה לא אוהבת לאחר בדד-ליינים.... כשקובעים משהו, הוא צריך לקרות (כן אני מאלו שמקדימים במקום לאחר לפגישה). ממש OCD....
לפני 15 שנים. 9 בדצמבר 2008 בשעה 20:16
