אתמול בערב שלחתי לו הודעה שאולי יבוא לאסוף אותי כדי שלא אשן לבד...
זה בהחלט קשה מידי
יצאנו עם איזה שני חברים לשתות, שניהם מותקים ממש וכשאני שותה קצת אני נהיית בנאדם נחמד שלא מרגיש שלדבר עם אנשים זה מאמץ לא נעים ומעדיף לשבת בשקט בצד.
תבינו, זה נראה לי קשה לא מתוך סנוביות, אלא כי זה להתאמץ לשמוע, ולענות בקול רם כדי שישמעו אותי, ואני כל המן חושבת מה להגיד ומה יגידו ומה חושבים אחרי שכבר הצלחתי לומר משהו בלי לחשוב מלא ובלה בלה בלה...אז כבר קל יותר לשתוק. לפעמים אני מפתיעה את עצמי, לאחרונה זה קורה יותר ויותר, ומדברת בלי מעצורים.
אחרי שחזרנו, נשכבנו, עייפים למדי, לפחות אני, אחרי שב-40 השעות שלפניכן ישנתי אולי 4 שעות
התחלתי להמרח, לגעת, אני..ממש יזמתי הכל. והוא בכוונה לא עזר, לא לקח פיקוד, וכמה שרציתי, רציתי לצעוק שיתפוס אותי ויזיין, שיאנוס אותי, אבל הוא העביר אלי את המושכות, ככה ארצה יותר. והוא צדק...
ולא יודעת איך, הצלחתי לגמרי לא לחשוב. רק להיות שם באותו רגע ולהנות. וזה מדהים ככה...
קמתי בבוקר בגלל טלפון מהעבודה, התעצבנתי כי אני לא עובדת היום, והלכתי להכין קפה. אחרי ששתינו קפה במיטה הוא היה זה שהטריד אותי מינית.
זה יהיה יום נחמד... אחרי בירה עם חברים, סקס מעולה, שינה טובה, לקום עם קפה למיטה, עוד סקס מעולה (אני אוהבת כשהוא קורא לי זונה), ועוד הכנתי לנו ארוחת בוקר.
אי אפשר להאשים אותי שאני עדיין חרמנית...
לפני 15 שנים. 23 בדצמבר 2008 בשעה 11:51
