היית חולה ביומיים האחרונים. כלומר חולה אצל גברים. צינון וכאב גרון. אני בלי אוטו, ואתה מרוח במיטה. ולא לראות אותך כשאתה לא מרגיש טוב זה לא יפה. אז למזלי תפסתי טרמפ עם מישהי מהעבודה והפתעתי אותך. כמה חיבוקים קיבלתי...
ולמרות שכל היום הזה היה כמו כל יום אחר אצלי בתקופה הזו, הצגה מתמשכת, מרגע שראיתי אותך קצת חזרתי לחייך באמת. ידעתי שזה כנראה יעבור ברגע שאלך, אבל לפחות עכשיו, ואולי משהו מזה ידבק...
לא. כלום לא קרה. פשוט אמרת שתבוא אחרי הלימודים. בשבע ככה.
אבל עכשיו אמרת שאתה הולך לחדר כושר ולי ממש אין חשק ללכת. גם בגלל שאני לא רוצה ללכת לשם רק כדי שאוכל לראות אותך קצת יותר זמן.
אני יודעת שגם לך קשה עכשיו. תקופת המבחנים הצפופה והנוראית הזו, כל מועדי הב' ואולי קורס או שניים חוזרים....
אתה לא יכול להיות חזק בשביל שנינו ואני ככה כבר כמה שבועות. מצב רוח נוראי שכל חיוך או מילים שנאמרות מרגישים כמו הצגה שעוד מעט נגמרת.
אף אחד לא יכול להציל אותי מעצמי, חוץ ממני. ואני עסוקה בלחפש איך לפגוע בעצמי עוד קצת...
לפני 15 שנים. 19 במרץ 2009 בשעה 18:06