לפני 14 שנים. 19 ביוני 2010 בשעה 0:25
כאילו שאני לא מרשה לעצמי שיהיה לי טוב
כי חס וחלילה אם נחמד לי,
מיד אני ממציאה לעצמי סיבה לבכות..
ולאחרונה, לא צריך סיבה.
פשוט בוכה. בלי לדעת למה...
יצר הרס עצמי. בטחון עצמי עם תאריך תפוגה של לפני שנולדתי. או אילו כמה מקרים שהדחקתי בילדות.
אולי עדיף להרחיק גם את מעט האנשים שעוד קיימים...
בעצם גם הם לא קרובים. אבל רחוק יותר אפילו.
כי למה להקרין גם עליהם?
וכל פעם אני חושבת שזו טעות לגור בקומה חמישית.
