יש דברים שרציתי לומר

יש את התוכנית פערים של אחרים שתמיד מצחיקה אותי, במיוחד אני אוהב כהן מבאים לבנקאים

איזו אמונה בצדקת הדרך.

הדידה פתאום כאילו חזרה לעצמה ורצתה להפגש, אני קצת עייף מהתמודדות איתה

במקביל קמתי שמח עם תקווה בלב, שלחתי חד מחשבות בוקר על תקווה ושמחה 

בתגובה

ישנתי ככה ואני צריכה ללכת לים לחשוב, אני רוצה שנפגש ונדבר

הפער הרג אותי מצחוק, אני על ענן והיא חופרת קבר לקשר הטרי שלנו.

פעם הדודה לימדה אותי תרגיל, מה הכי גרוע שיכול להיות, כאשר יש בך פחד, הסתכל קדימה להכי גרוע

אז כרגע אני רואה אותנו יושבים פנים מול פנים, היא מסבירה לי שקשה לה, שהיא לא שם במאה אחוז שמגיע לי יותר

אני אשב עם פנים חתומות וקשות, מבפנים אני קצת אחייך כי ביננו, ודאות היא דבר מרגיע.

אחכ נלך איש לדרכו והעולם לא יזוז אף מילימטר. כמו כל התחלות טובות שכשלו.

בכל מקרה, בסוף תמיד אני עושה שיהיה בסדר, אני חושב שפיתחתי לעצמי תפיסה מעט פאטליסטית

אם דלת נסגרת נפתח חלון הזדמנויות חדש.

אז זה הכי גרוע, הכי טוב, ד תחזור ותגיד, אלוהים דייק בשפתה.

בנתיים אני כן צריך ליישר הדורים עם הדודה, בסוף משפחה זה באמת מה שנשאר.