כל האקסיות שנאו את הדודה, חלקן חשבו שאני מנהל איתה רומן, חלקן או רובם טענו שהיא מחרחר ריב
אבל הדודה היא משפחה, הגנתי עליה אולי מעט מידי לעיתים יותר מידי.
היו שניסיתי להחביא אותה קצת והיו ששמתי אותה מיידית על השולחן. בנתיים הכל כשל.
בכל מקרה אני חושב שהבנתי מדוע האקסיות חשבו ככה, אני מצטער עבורן שסבלו והיה להן קושי.
יש לפעמים דינמיקות שצריכות תיקון
הניסיון תיקון הזה יצר כאוס, עכשיו אני רק מלא צער ועצב ועייף מבני אדם.
אם העולם לא היה בעוצר קורונה, הייתי עולה על טיסה לבד ועושה לי שבוע ויפסנה בפריז או לונדון.
פשוט עייפתי.
הדודה מאשימה שאני לא רואה אותה שדרסתי אותה, היא לא רואה איך היא מתנהלת
היא לא רואה את הנזק שהיא יוצרת, אני עלול לשלם ביחסים עם אושר, היא מעליבה ופוגענית
כל זה תחת איצטלה של אני עוברת אבל וצער ויגון.
אבל נה שהיה לא יהיה יותר
לפחות הבית נקי, הרגל שלי טיפה משתפרת, הסוכר מצב חרא כרגיל, לא נמות בריאים.
מה יהיה מחר, לא יודע, אם אקום מספיק מוקדם, אולי אסע ליפו לבדי
אעשה הליכה מהנמל לאורך החוף, רעש הים אולי ירפא כאב
במקרה הכי רע נחזור עם שני דגים לארוחת צהריים