יש דברים שרציתי לומר

אני אוהב להכין מטבוחה, אולי כי מטבוחה כמו שאני אוהב קשה למצוא

אמנם גדלתי על בישול טריפוליטאי אבל מעולם לא התחברתי לכמויות השמן, נו מה לעשות אשכנזי שכזה.

הבדיחה הקלאסית של איך מתחיל מתכון מרוקאי ( קודם כל תרגעי ואז בקבוק שמן) מפספסת את אומנות המטבוחה.

מטבוחה טובה, מתחילה בעגבניה בשלה, עסיסית אדומה מלאת טעם, לא עגבניות סופר נאות וצעירות, בשלות זה שם המשחק.

השלב הבא, סבלנות, הרבה סבלנות ואז חליטה מהירה וקילוף.

עגבניה חלוטה בשלה מתמסרת בחינניות למגע הידיים, אט אט היא נקלפת.

מטבוחה איננה פוליאמורית, היא לא אוהבת פלפלים או בצלים, היא כולה צמצום וריכוז הטעם

עכשיו בסיר מתאים על אש נמוכה מתבשלת לה המטבוחה מתובלת מעט בשום מלח וסוכר.

אין קיצורי דרך, סבלנות היא הדרך לצמצום הטעם, כאן מייצרים ריבת עגבניות.

רק כאשר העגבניה מרוכזת, מצומצמת מתמסרת כולה לתהליך

זה השלב להכניס את הטוויסט, לתת את מגע הקסם של פלפל חריף מתובל בפפריקה צובעת.

כאן יש חשיבות לדיוק, לאיזון הטעמים.

חריפות יתר עושים בכל מקום, אבל אני אוהב איזון, חריף במידה, מתוק במידה

כאשר הטעם מאוזן, יש לך שלמות חיים, אהבה בשלה של יצירת פאר

אז למה לא הפגשת את הבת איתה?

למה היא הבריזה השבת? זאת פעם שניה

למה היא לא ישנה אצלך ?

אתה יודע למה יהודים לא עושים סקס ברחוב ? כי לכל אחד יש דעה

עזבו המטבוחה על האש