נראה לי שנתחיל הרגל חדש, לפני השינה שיחת טלפון קצרה, אני רוצה שאת תהיי הקול האחרון של היום.
אני אוהב לקום במחשבה עליך, מוזר איך אדם חצי זר חצי קרוב, נכנס לתוך המחשבות, משמח אותם
אולי זה געגוע זוגי, לקום לתוך חיבוק אוהב.
לפעמים אני לא יודע אם אני מתגעגע ליפעת או מתגעגע להרגשת השייכות, השותפות או להרגיש קצת פחות לבד בעולם.
הטקסים הקטנים הללו לפני השינה, געגוע לתנועה קלה או חצי משפט והרי ידעתי למה התכוונה עוד לפני הסיום.
אולי זאת הסיבה שאני נמשך לנשים חכמות, יש שלב שבו היומיום מובן במבט אבל תמיד יש עומקים חדשים.
המתבגרת נסעה ללוות טיול של הצופים, היא שמחה להרוויח כסף מענייני המד״א.
לפעמים זה חסר שהיא לא בבית, אהבתי לארגן אותה לבית ספר, כמה קשה היה לקלף אותה מהמיטה
אבל בנסיעה, רגע לפני שהרטלין היה הופך אותה לשקטה מרוכזת, היא הייתה קומיקס מהלך
מלאת מחשבות מצחיקות.
ההורות הזאת הגיעה לסיומה, יש הורות אחרת, מלווה והרבה פחות אינטנסיבית.
היא עצמאית ומטייל לה בעולם. אבל הבית קצת ריק בלעדיה.
אני אפנטז לי אותך היום, שוכבת ערומה לידי, אני אוהב שעירום מרגיש לך כלכך נוח
את לובשת אותו בקלילות, אולי נלך פעם לחוף נודיסטים, נסיר כל מחסום ונשב נדבר ללא מגננות
סתם זוג כמו מיליוני זוגות בעולם. רגילים לגמרי.
ערומים וחשופים עד כאב
