המתבגרת ישבה בסלון עם חברה ועם הבן זוג, היא שמה עליו רגלים וקולות צחוק בקעו לחלל הבית.
לפעמים זה כל מה שצריך בן אדם.
בדרך אל הדודה התכתבתי עם הפילה, היא עסוקה עכשיו ברציונליזציה של ההכרות שלנו, אני לא באמת מבין את הברקס הריגשי
אולי פחד מקומי, בכל מקרה כרגע הכדור אצלה, כמו שהדודה אומרת, זוגיות היא מענה לצורך ריגשי.
למה אני שואל, כי אינני רוצה שהרגש ינהל אותי, ואני חושב, ממתי הרגש הוא אוייב העם.
מרבית ההחלטות שקיבלתי היו ריגשיות, לפעמים מתובלות ברציונל,אני חושב שאם יבחנו לעומק את החלטות בני האדם
יגלו שהן הרבה יותר ריגשיות מכפי שמדמיינים
לניטשה יש פרק נחמד על מבזי הגוף, אולי נמציא כהומז את מבזי הרגש.
אל האופק, בוא ניסע אל האופק
חתכנו דרך השומרון היישר אל הביקעה לכיוון בית שאן, ארץ שוממה עם נוף פראי עד לירדן, דיברנו על הצרצר המשמח
הוא בא לקחת דבר שנשאר אצל הדודה, אבל כמו שהדודה אומרת, נבדקתי ונמצאתי שלילית לסבלנות.
היא פשוט אומרת להם, התנהגת כמו חרא, הבעיה שהיא גם צודקת וגם יודעת להביע.
הבעיה היא לא בפילה היא אומרת לפתע, השאלה החשובה מבחינתי זה הצורך שלך
היא צודקת, אני יודע מה הצורך שלי
כרגע אתה מקבל אותו?
לא ממש, אבל אני מקווה שכן אקבל אותי בעתיד, אחרת הכל ידעך וימות בטבעיות.
הדודה המציאה את חברים של קפה ומאפה, אבל אני אימצתי
איך נמדדת חברות אני אומר, נבנה סולם
אם הייתי צריך עכשיו שתעבירי לי ביט עשרת אלפים שח, האם היית מסכימה? ברור היא עונה אפילו לא הייתי שואלת למה
תרומת דם? מח עצם ? תרומת זרע? כיליה ?
בצומת רעננה עומדים חמישה הזויים עם דגלי ארץ ישראל ושלטים של ביב לא יצעד לבד
מעניין אם אלדומובר או טרנטינו מביימים את זה. כלכך מתאים להם
העייפות מכריע אותי
מחר יום חדש