יש דברים שרציתי לומר

השגתי לי CT לשישי בצהריים, תוכל לבוא איתי, שואלת הדודה אחרי שבוע שאני מציק לה.

בטח שאבוא, אבל רק שתדעי שאני מוותר על סקס בשבילך.

אז אל תבוא.

בת זונה, בתכלס אין שום סקס ושום נעליים, אבל זה נתן אפקט דרמה להקרבה. אי אפשר לנהל מומ איתה

פעם קראו למרגריטה תאצ’ר אשת הברזל, זה בגלל שלא הכירו את הדודה, אחרת היו חושבים שמרגרט היא מרגרינה.

נו צוחק איתך, אין תוכניות זה רק היה בשביל אפקט ההקרבה, ובכלל יהיה כיף, לרגע אני חושב על הדייג באשדוד.

בקומה הראשונה יש דגים כשרים למהדרין, אבל יודע חן עולים לקומה השניה, שם יש ארגזים של שרצי ים, סרטנים

אתה בוחר כרצונך, מקבל פתק, יורד לקומה הכשרה לשלם ועם החשבונית מקבל את הסחורה.

כי שרימפסים הם לא כשרים אבל הכסף תמיד כשר.

ראיתי אתמול כמה פרקים של משחקי השף, אולי זה בכלל משחק הדמעות. אני ממש אוהב את מושיק רוט

הענק בגנו, כולו רגש ופרפקציוניזם.

את המסעדה מתחת לעבודה מנהל מקסים,בחור נמרץ שמח ומזרחי הוא תמיד קורא לי מושיק.

נראה לי שכמו שאנחנו רואים סינים ככה הוא רואה גבר אשכנזי לבן וגדול.

אנחנו מקצב אחיד.

אבל אני שומע אנשים כמקצבים שונים, הכתיבה שלהם יש בה צליל, בטון הדיבור יש צליל. אם מקשיבים או קוראים מספיק ברגש

אפשר לשמוע את מנגינת חייהם. 

הפילה היא טובה, יש לה צליל חם ועמוק, הוא איטי וממלא,לעיתים הוא שותק.

אפשר לראות את התמונה שלך ושל יפעת היא לפתע כותבת, בטח.

אתם מאד דומים היא אומרת.

לרגע חייכתי שזה נס, איך הצלחתי להיות דומה גם למושיק רוט הענק וגם ליפעת הקטנה.

כשיפעת בחרה ללכת, היה צליל שבר, כל הרגש שהיה תמיד בשיח ביננו נעלם, הפך להיות קירקוש סירים ישנים

זאת הסיבה כנראה שלעולם לא נחזור, דברים עגולים היא אומרת, זה נכון, לא תמיד יש דברים מוחלטים, לפעמים צריך לתת להם זמן.

אבל לצליל המוות יש מקצב משלו.

אין לי מושג מה יהיה הלאה, איך דברים יתפתחו, איזו מנגינה נייצר יחד, כרגע אני עצרתי הכל והיא עסוקה בסוף הקיץ

הרבה שנים לא הייתי בקרקע כלכך לא מוכרת. זאת חוויה אקזיסטיאליסטית נהדרת.