יש דברים שרציתי לומר

במסגרת העבודה אני עובר קורס ניהול או קורס מנהיגות כפי שהם קוראים לו.

ע מגדיר אותו כבה״ד 1 של מקום העבודה, בסופו של דבר זה לא כלכך חשוב, זה מקום עבורי לנוח לרגע 

להתבונן ביכולת הניהול שלי ולנסות להשתפר, תמיד לנסות להשתפר.

באחד המפגשים דובר על לצאת מאזור הנוחות, לאמן את החלק החלש, ויש כאלו, קשה לי עם הרבה אנשים

קשה לי להיות חברותי ונחמד בסביבה זרה, אני מאד אוהב אחד על אחד, איך שר אינשטיין, אוהב להיות בבית.

אז יצאתי מאזור הנוחות

הצטרפתי לקבוצת אינטרנט כלשהי, לא מוכרת אשר אירגנו משחק באולינג.

קשה, ממש קשה, הם היו סופר נחמדים, הבאולינג היה נהדר, אבל בטח הייתי נהנה עם זה היה בלי אנשים זרים.

בקיצור ממש סבלתי 

המתבגרת שולחת לי לפתע הודעה, מזה זה ? ותמונה של יפעת ושלי

שאלתי מאיפה, ענתה שמהאינסטגרם

ומה הבעיה?

לא הגיע הזמן למחוק היא שואלת,

למה?

כי היא אקסית שלך.

יש משהו מדהים בנעורים שלה, את האכזבות והכאב מוחקים בקלות, הם נרפאים בשניה כאילו לא היו

אם רק הייתה יודעת כמה אני נאחז לפעמים בזכרונות. מתנחם בהם בלילות או ברגעי שלווה.

אני כבר שנים לא מוחק את העבר, רק סופג אותו לתוך זכרונות.

אולי ככה יודעים אם פרידה הייתה טובה, הרי אין פרידות שמחות, רק פרידות עצובות אבל יש פרידות טובות 

אילו פרידות אשר משאירות זכרונות טובים.

סוף אוגוסט, חם ומהביל, אנשים מאבדים את סבלנותם עם הילדים, זה מבחן התשה הורית.

השילטון עושה שימוש מציק בקורונה עם החלטות סמי פאשיסטיות. תכף יתקרר מעט ויהיו חגים, נוכל להכנס למכונית הממוזגת

לנסוע לאורך הים, רק היד שלה תלטף לי את העורף, בא לי להגיע לראש הנקרה. שם אין לי זכרונות בכלל