ההורים שלי נשואים 55 שנים, במושגי הגירושים של היום זה נצח, הם בעצם שני שליש מחייהם נמצאים יחד.
לפעמים אני מקנא בהם, זאת חברות כלכך עמוקה, כלכך יסודית, לא ברור איפה אחד מתחיל והשניה נגמרת
עדיין הם שני שלמים בתוך שלם גדול יותר.
מהלך שיכור, כך הסביר לנו המרצה, בכל נקודה אתה בוחר ימינה או שמאלה.
אחרי מספיק מהלכים זה מתבדר לכל כיוון.
אולי זה מה שקרה לי בעבר, בכל רגע נתון בחרתי, בחרתי לא טוב, התבדרתי ערכית ומוסרית
כמו בשעת נעילה, השיר הדתי היחידי שאני אוהב, שרתי יום אחד את אדון הסליחות, בוחן לבבות, גולה עמוקות דובר צדקות.
חטאנו לפניך… אבל לא חטאתי בפני אלוהים המת, חטאתי בפני נשים שאהבו אותי, על זה אני מצטער עד היום.
החיים הם תהליך,אז עשיתי מהלך תיקון שיכור חזרה לעצמי.
עדיין אני נושא עימי את צער הבושה. מחלקן ביקשתי סליחה מחלק עדיין מתבייש.
לרגע אחד חיבקתי אותה חזק, הידיים חפנו את השדיים, היינו קרובים ממש.
זאת בעיית ערימת החול הייתה יפעת אומרת
כאילו בעיית ערמת החול איננה ראוייה לחשיבה מעמיקה, אבל כמה רגעים הם נצח ?
בסוף אנחנו סופיים, הידיעה הזאת כלכך מחרידה שיש לנו אמונה בחיי הנצח.
כי מי רוצה לדעת שאחרי מותו לא ישאר דבר.
ראיתי תוכנית דוקו נהדרת על פיטריות, הן צומחות על המוות מנקות את היער מגוויות עצים ובעלי חיים
כמו כל דבר מדוייק, הן רק הקצה של התפטיר ששרוע מתחת לפני השטח.
אולי זה יהיה התחביב החדש, פיטריות.
כי פעם שאלה אותי מישהי מה התחביב שלך, ומה אגיד, חבקן שדיים?זה לא נשמע תחביב
אצל הדודה הם נופלים אחד אחד לניתוח אפנדזיט, לדעתי היא מכשפה של קסם אחד, אפנדזיט מודלק
בכל מקרה משום מה חשבתי שקרח תשע שרים את זה, אבל מסתבר שזה בחור שלא הכרתי את שמו
אבל אחלה שיר
כ
