הסיבה שאני כותב כאן, נובעת מהצורך שלי לשחרר מחשבות בלי גבולות
הייתי זקוק למקום פרטי שהעולם הנורמטיבי שלי לא מכיר, הפייסבוק מלא קולגות לעבודה ומשפחה.
אני זוכר את אותה פעם שאמא שלי קיבלה מייל, שבו סיפרו לה שבנה הבכור, יקירה, הילד שהיא אוהבת
הוא לא יותר מאשר סוטה מין, חובב בדסמ ואפילו יש לו כינוי בשם אייבורי.
בשישי, כאשר באתי לארוחת שישי, רגע לפני קדושת השבת, היא סיפרה לי ושאלה, על מה הם מדברים.
עניתי לה, אמא, את באמת רוצה שננהל שיחה על חיי המין שלי.
היא חייכה ואמרה, אתה צודק ומחקה את המייל.
אצלה אין כמעט מחשבות פרטיות, אולי כי היא אוהבת שירה, שם במסגרת האומנות היא חושפת הכל
זה מפריע לך היא שואלת, לא אני עונה
בלב לרגע אני חושב האם יהיה לה נוח שאגיב בצורה שחושפת אותנו כליל.
זה דפוק אבל הבית שלי הוא מקום פרטי נורא, כל הקירות עם תמונות שלכל אחת סיפור בחיי, מאותה תמונה שקניתי בחוצות היוצר
ועד תמונת ראש הזין של פיקאסו שקיבלתי מאמא.
זה כלכך פרטי שאני מתקשה להביא עוזרת בית, כניסה אלי הביתה היא אירוע קשה נפשי, אבל אני אתגבר
השנה אקח עוזרת.
תכף,מגיע ערב ראש השנה, אפגוש היום בבוקר את הדודה לארוחת בוקר בערב אסע לפגוש את המשפחה
הם גם רוצים שאבוא בחג לעל האש, זה לגמרי קצת מוגזם, אני אוהב להיות בבית.
רק נחכה לחורף שיגיע, נעמוד לנו ערומים במרפסת עטופים שמיכה, נסתכל אל תל אביב עטופה עננים כהים
היא תרגיש את הגוף הגדול שלי עוטף אותה, אחכ היא בטח תגיד שקר לה.
נכנס לנו פנימה ואני אכין חליטת תה חמה.
שנה טובה
