הדודה נכנסה נחושה לרכב ואמרה, קרואסון שקדים בלחמנינה
זה לגמרי לא חוזה החברות ביננו, אמנם הדודה גאונה וגם יפה וסקסית ( היא מכריחה אותי לכתוב את זה, בטח תיקון לילדות)
באמת היא מוכשרת מידי חכמה מידי ומרוויחה יותר מידי, לכן קשה לה למצוא גבר עם עמוד שידרה וביצים שיהיה מסוגל לעמוד
מול המוצלחות בלי להרגיש קטן.
בכל מקרה, למרות כל המוצלחות הזאת כאשר אנחנו יחד, אני מחליט.
אבל אם היא כלכך רוצה קרואסון שקדים, איך אפשר לעצור אותה. אז הגענו ללחמנינה.
היה שם שולחן הפרלמנט, הדודה טוענת שכבר בגילנו אפשר לזהות סימני פרלמנט בגברים, איך מזהים ? שאלתי.
הם מסגבירים לנשים את מה שהן יודעות.
רגע, אני פרלמנטר לעתיד, אתה שמש העמים של חיי, אין שמש כמוך בתבל אבל עדיין אין סימני פרלמנט.
על הספסל ישבו שתי לסביות תל אביביות, המתולתלת הייתה הגבר, היא ישבה מפושקת לרווחה, לידה הבלונדינית התמירה ישבה רגל על רגל חמושה במשקפיים,אבל המבט בינהם היה מופלא, רק חסר היה לבבות באוויר ואולי קצת כינורות, במקום זה היה קול נהדר של מנהיגת הפרלמנט מנהלת את המקום.
קרואסון שקדים כמובן לא היה, הדודה טוענת למזל נאחס, מייד שכנעתי אותה להיות אוהדת ביתר ירושלים
כי אין הנאה גדולה מביאוס הלה פמיליה הגזענית.
רציתי להביא לה קרואסון פיסטוק מושלם, הייתי משאיר על ידית הדלת וגם שני קרואסוני שוקולד לילדים, אבל היא סרבה בנימוס,
אחכ קלטתי שזה מוקדם מידי היא צריכה לוודא שאני לא סכנה לגורים, בקיצור במקום פתיתים עשיתי מסיבת הפתעה, פאדיחה קלה.
אורז בן גוריון, פתיתים זאת ההמצאה הישראלית האמיתית, אולי גם במבה, לא פלאפל ולא נעלים, פתיתים
נזכרתי בסבתא טובה, אצלה תמיד היו קציצות עוף לבנות וקרות בכלי אמייל דהוי, פתיתים לרוב או אורז לבן פשוט וקפוסטה.
שנים ניסיתי למצוא את המתכון לקפוסטה עד שגיליתי שזה בעצם כרוב בהונגרית. כרוב ברוטב רסק עגבניות. פשוט להחריד
אני חושב שהיום אני יודע להכין אותו כמוה, רק גפילטע של החגים עדיין אין לי מושג איך להכין
מעניין אם היא תאהב את הקפוסטה עם הפתיתים, לפעמים הפשוט הוא הכי מספיק
אבל אם רוצים לרגע לטעום את אלוהים, קרואסון פיסטוק עתיר חמאה בלחמנינה.
לדודה יש מעט לבן בצידי הראש, העיניים שלה עדיין מעט עצובות, אני מניח שבקרוב היא תצבע את השיער,זה יהיה סימן מוצלח.
בכלל נשים ששמות לב לעצמן זה סימן נהדר
שני הברווזונים שחו הבוקר באגם ואמציה ונמו חיכו בסבלנות לארוחת הבוקר.
בסוף הם יתבגרו ואני אתגעגע למהומה הלילית שהם עושים, איך אמר קהלת, לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים