יש משהו כיפי בארוחת החג, ראשית המשפחה המרוקנית של עינבל מביאה טקסים חדשים
לפחות עבור החינוך הפסאדו-אירופאי. סלק וגזר וכרשה (שיתכרשו אוייבנו, שיסליקו אותם, שיתקע בהם גזר)
לכל ירק ברכה.
הצד שלנו מביא לשולחן, שחיטת פרות קדושות, זה תחביב משפחתי לשים את הבושה על השולחן
שם אמא שלי מבתרת אותה לקולות צהלולים, הצד המרוקני בין מובך להלם, מצד שני אנחנו רגילים
בכל זאת אמא שלי הייתה מפליצה בקולי קולות ועוד נקרעת מצחוק וגם מאשימה אותי.
עבורי זה היה שוק לגלות שנשים אחרות לא מפליצות כלל, הכי מופקרות מפליצות ניחוח ורדים.
שוקינג.
הפעם על השולחן אדי שם בדוי ואישתו לשעבר סוכה שם בדוי גם.
החבר הכי טוב של אדי, היה רופא מאד מכובד בתפקיד בכיר, הם היו שכנים דלת מול דלת, משחקים טניס ארבע פעמים בשבוע
וכל ערב היו שותים כוסית ברנדי.
כאשר הבת הצעירה שלהם הגיע לגיל 18, סוכה סיפרה לאדי שהיא מנהלת רומן 24 שנים עם מר רופא מכובד, חבר יקר
אמא שלי מייד הוסיפה, גם כן מטומטמת, לא יכלה לומר 15 שנים, מה זה רומן לא מספיק מכובד, ככה לפחות הייתה פוטרת את הבת מחטאיה.
מכאן הסיפור הסתבך עד גירושים מכוערים.
אדי אפילו הלך לפסיכולוג לדבר איתו, הוא התחיל באמירה ״ תשמע סיפור, אפילו טלנובלה טורקית לא מספיקה פה״
סוכה טענה שהרופא החמיא לה, כי אדי באמת רומני קשה, גנטיקה לא משו
אדי טען שזה לא יפה, אין פעם אחת שהם עלו במדרגות והוא לא צבט לה בישבן.
אולי אני אוסיף לרשימת התחביבים, מעבר לחבק שדיים גם אוחז ישבנים. כי כרגע ממש בא לי לתפוס לה בתחת.
אבל זה בקטע של מחמאה.
בכל מקרה, הרופא עזב את אישתו והתחתן עם סוכה, היא נפוחה מרוב אושר אמר אבא שלי
בכלל הם כל יומיים טסים לבלות בחו״ל, ממש רשעים וטוב להם.
רק אני חשבתי, 24 שנים הוא אהב אותה בסתר, היא גם אהבה אותו, 24 שנים של מחוייבות לאחרים
אולי בעצם זה רק סור אהבה שהתעכבה.
התחלתי לקרוא את הספר שהיא נתנה לי, הסיפור מעניין וגם קצת מרגיז, תכף אגיע לחלקי השירה שבעצם מדברים אליה.
רק דבר אחד מצער אותי, היא כתבה הקדשה על נייר ולא על הספר, נראה לי שאצלה לא מכתימים ספרים בהקדשות
ואני חושב בדיוק ההפך, הספר הופך בעל ערך בזכות ההקדשה שתכתב בפינה, בדיו לא מחיק.
בטח אחרי מותנו, הספרים ימכרו לחנות ספרים יד שניה, איזו אישה חובבת שירה תקנה אותו במחיר מצחיק של כמה שקלים
תפתח אותו ותקרא הקדשה של אישה לגבר.
נקווה שזה ישמח אותה
